אכן, מצער אותנו מאוד שיש כל כך הרבה רווקים ורווקות בארצנו. כדי לפתור בעיה זו, נצטרך לדעת מהי הסיבה. אמנם סיבות רבות יש – אולם מהי הסיבה המרכזית?
נראה שהאדם נעשה אינדיבידואליסט, חושב יותר מדי על עצמו, אוהב יותר מדי את עצמו. ודאי, מותר לאדם לאהוב את עצמו. אם כתוב “ואהבת לרעך כמוך”, סימן שעלינו לאהוב את עצמנו, ולא לזלזל חלילה במתנה הגדולה שד’ נתן לנו את עצמנו.
אך לא יותר מדי! לא להפריז באהבה העצמית. יש להשאיר מקום רב לאהבת הזולת ולאהבת ריבונו של עולם. נישואים ודאי בנויים על אהבת הזולת, אהבה גדולה. כמובן לא בהפרזה כזו שאדם מבטל את עצמו לזולת, גם לא אהבה רכושנית כאשר הזולת הוא מכשיר לספק לי הרגשה טובה.
הפילוסוף הדני, סרן קירקגור, תיאר במאמרו “יומנו של מפתה”, אדם שבעצם אינו אוהב את בת זוגתו אלא מחפש את הנאתו ואת חוויותיו. כמובן, האדם הזה לעולם לא יתחתן. אם יתחתן יהיה אומלל, שהרי זולתו אינו תפור בדיוק לפי מידתו. וכן עם הזמן החוויה תלך ותיחלש.
זה הכלל, הוא אינדיבידואליסט, לכן אינו מתלהב לתת לזוגתו. הוא מתלהב לקבל ואינו מתלהב לתת. אין לו שמחה של מצוה (רמב”ם סוף הלכות סוכה ולולב). אין לו אהבה מוסרית של תשוקה להיטיב לבת זוגו, אלא רק אהבה של הנאה. כאמור, מותר גם ליהנות הנאה כשרה ולבנות נישואים על חצי נותן – מתוך כך הוא מאושר, וחצי מקבל – ומתוך כך הוא נהנה.
כאשר האינדיבידואליזם נעשה קיצוני עוד יותר, מגיעים כבר לתועבות כגון איש שבוחר לו לבן זוג איש אחר, ומנמק: “כך טוב לי, כזה אני, קבל אותי איך שאני”. זה האדם חרט על דגל תודעתו: “שיוויתי את עצמי לנגדי תמיד, שיוויתי את הנאתי לנגדי תמיד”.
השקפת עולם זו היא מורשת התרבות המערבית, בתהּ של תרבות יוון, בעצמה בּתהּ של האלילות הקדומה. הצד השווה שבהן: העולם הוא עולם של מילוי הנאה.
ואנו, תלמידי משה רבנו, אומרים: העולם הוא עולם של מילוי חובה (מסילת ישרים פרק א). כאמור לעיל, מילוי החובה ממלא את האדם אושר. אך לא אמרנו שהוא ממלא חובתו כדי להיות מאושר, כי אז יהיה זה שלא לשמה. אלא הוא עושה את הטוב כי הטוב הוא טוב (רמב”ם, הלכות תשובה י, מגיד משנה סוף הל’ סוכה, לולב) – מתוך כך הוא מאושר.
לכן הנישואים הם התרוממות האדם מעל עצמו, מעל הנאותיו, מעל חוויותיו. האדם הנשוי נחלץ ממסגרותיו הפרטיות הצרות, הכובלות אותו באמירות הקטנות: “עלי להיות אמתי עם עצמי, שלם עם עצמי, אני חייב לעצמי וכו'”.
האינדיבידואליות היתרה מרעילה לנו את החיים המוסריים, ומהווה מכשול ראשי לנישואים מאושרים ולנישואים בכלל.
אכן הנישואים הם היחלצות מן האחיזה העודפת של האני. לכן בדרך לנישואים אתה מרוויח שני דברים: גם בן/בת זוג, גם שחרור מן האגוצנטריות.
אשריך.
—–
מאמרים נוספים באתר www.havabooks.co.il
