תאונות דרכים – “כי רגע באפו חיים ברצונו” (חלק ג)

רגע אחד קטן. בשגרת חיינו אין משמעות מרובה לרגע, אנו מייחסים חשיבות רבה לפרקי זמן משמעותיים יותר, אך רגע… מה כבר ניתן לעשות ברגע אחד?! כלא נחשב הוא בעינינו.
דווקא בדרכים מקבל הרגע את משמעותו האמיתית. כמעט כל התאונות נגרמות בשל רגע אחד קטן, רגע של חוסר תשומת לב, רגע של שיקול דעת מוטעה, רגע אחד של חוסר זהירות, או רגע אחד של התפתות למלכודת הריגוש. בכביש מתברר כי אחריותו של האדם אינה סרה ממנו אף לרגע קט, בכל רגע עליו לעמוד על המשמר, לעבוד את בוראו בעבודת ה’ המיוחדת לדרכים, בשמירת גופו שלו ובדאגה לשלומם של אחרים. בעבודת ה’ מן הסוג הזה אדם נתבע להיות ממוקד כל העת, אין חופשה מן האחריות, והוא אינו יכול להפטיר: “רק רגע”… שהרי כל רגע נתון הנו רגע שבכוחו לחרוץ גורלות ולהחריב חיים…
רוב ספרי המוסר עמלים במלחמה כנגד גאוותו של האדם, ומנסים למתן את דמיונותיו בדבר חשיבותו המופרזת, “שאם תזוח עליו דעתו אומרים לו: ‘יתוש קדמך'”. ספר ‘נפש החיים’ סולל דרך אחרת, ר’ חיים מוולוז’ין טורח לחשוף בפני האדם עד כמה גדול הוא, כמה אחריות מוטלת על כתפיו, עד כי בידו להכריע בכל מעשה קטן, בכל רגע, עולם כולו לשבט או לחסד: “זאת תורת האדם, כל איש ישראל אל יאמר חס וחלילה כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשי השפלים שום עניין בעולם… אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות ליבו, שכל פרטי מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע, לא אתאבידו ח”ו, ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו… ” (נפש החיים א, ד)
האמת הגדולה הזו כתובה ב’נפש החיים’, גנוזה בכל חלקי המציאות וגלויה מאד בכבישי ארצנו, שם ניתן ללמוד אחריות מהי ומהו ערכו של רגע. “כי רגע באפו חיים ברצונו”.