“מלכה”

בפינתנו הקודמת הזכרנו שאחת מתכונות היסוד בנפשה של האשה, היא היותה נפש נפעלת ומתרשמת, מן החוץ, כשהתכונות המיוחדות לה, כעדינות, רגישות, יכולת הכלה וכד’, הן התכונות המאפשרות לה להיות ‘מקבלת’ מן החוץ לתוכה פנימה (וכמובן אין הדבר סותר כלל – כפי שהזכרנו שם, ובע”ה נרחיב זאת בהמשך – את ממד הפעילות שבנפשה, וממילא את מחויבותה ואחריותה לבניינה ולבניין העולם בכלל). הפעם נשתדל להעמיק ולהרחיב הדברים. על פי המקובלים, תכונת ‘נפעלות’ ו’קבלה’ זו של האישה אינה תכונה שלה בלבד, אלא זוהי תכונתו של עם ישראל בכלל (ביחס לאומות העולם), ותכונת דוד מלך ישראל בפרט, המהווה את תמצית האומה הישראלית. ובלשונם – תכונה-מידה, זו, נקראת ‘מידת המלכות דלית לה מגרמיה כלום’ – שאין לה מעצמה כלום, וכדברי הרב חרל”פ (פירושו לאבות עמ’ מא) “כי יסוד האשה שתהיה היא מקבלת שפע מן האיש, וזו היא מעלתה ומגרמיה אין לה כלום, ובלא התמלאות שפע מן האיש, מצד עצמה נעדרת היא, שכן השורש שלה, שלא יהיה לה מציאות מצד עצמה, וזה לה למעלה גדולה מאוד… ובחינה זו היא גם כן אצל ישראל, שזו עצמה היא מעלתם, ולית מגרמייהו כלום, והם רק כלי לקבל שפעו יתברך והם בחינת הכלה של הקב”ה…”.
מה משמעות הדברים? כשהקב”ה ברא את העולם, הוא השתמש ב’מידות’, תכונות שונות, כשלכל מידה יש את אופיה ותכונתה וממילא זו מוגבלותה, כי זה מה שהיא – מידת ה’חסד’, מידת ה’גבורה’ וכד’.
המידה היחידה שברא הקב”ה – כמידה שאין לה מידה, היא אינה מדודה ומוגבלת באופי ובתכונה מסוימת אלא תוכל לקבל לתוכה את הכל, ולאחר שקיבלה לתוכה את כל המידות, הן הופכות להיות עצמיותה, אופיה ותכונתה – היא מידת ה’מלכות’. תכונה זו הנראית במבט ראשוני חיצוני כחוסר אופי ואישיות וכחיסרון גדול, היא באמת ההפך הגמור מכך, כי דווקא ‘חסרונה’ מאפשר לה להכיל בתוכה את כלל המידות, וזהו יתרונה המיוחד. וכלשון הרב קוק (אוה”ק ד קיז) “מי שהוא ממידת המלכות לית ליה מגרמיה כלום והיא מידה שהחיסרון והיתרון מתחברים בה בנושא אחד. ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכול (ועל כן) הרי הוא מוכן להיות מלא מכל טוב, של כל המידות, כל התכונות, כל הצדדים ואין בו שום סתירה… ויש בו עומק העצמיות כל כך, עד שהדברים המתקבלים בתוכו הרי הם עצמיותו ממש, כיוון שעצמיות מיוחדת גדרית (מלשון גדר, גבול, חלקיות, מידה – מדידה) אין לו כלל” . אם כן תכונה זו שנראית כלפי חוץ כחוסר אישיות, ספק וסימן שאלה, היא מצד האמת ההפך הגמור מזה, שבענוותנותה היא מסוגלת להיות כלי קיבול לשפע האלוקי היותר כולל ללא גבולות, מסגרות ומידות. זו היא תכונתה של האשה, היותה מוכנה ומוכשרת בתכונתה ובאופיה להיות כלי קיבול ולהכיל בתוכה צדדים שונים ומנוגדים ללא כל סתירה, אלא בהשלמה ובהרמוניה גמורה. על כן נקראת היא ‘כלה’, כי היא מכילה בתוכה את הכול. זו ‘מלכה’ באמת, מלכה שאיננה מתגאה ובעלת תוקף, חוזק, שלטון ושררה חיצוניים, אלא דווקא להפך, מלכה המגלה עדינות ואצילות פנימית ומוכנות לקבל לתוכה מבחוץ השפעות שונות, לעכל אותן בתוכה ולהשפיען כלפי חוץ, בשקט, ובאופן סמוי מתחת לפני השטח, ולא רק מעליו.
כיצד היא עושה זאת? ע”כ בע”ה בפינתנו הבאה.