“והיו לאחדים בידך” – פרשה ונפש בחבלי משיח

פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט”א לפרשת השבוע
והיו לאחדים בידך
שיחה לפרשת ויחי התשע”ז
אנחנו נכנסים לשבת ויחי מתוך השבת הקודמת, שבת ויגש. ההפטרה של שבת ויגש מובאת במדרש לפרשת ויחי (בראשית רבה צח, ב) כבסיס לדברי רבנן:
“וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים” (בראשית מט, א).
“ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהיו כלכון אסיפה אחת הדא הוא דכתיב: (יחזקאל לז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו’ לבני ישראל וגו’ חבירו כתיב נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה מה כתיב אחריו ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו’.”
הנביא משתמש בביטוי “חברו”. אומרים חז”ל: “נעשו בני ישראל אגודה אחת”. בכל סוגיית העצים יש שני ביטויים בנבואה. האחד כתוצאה מהציווי האלוקי לנביא, קח את העצים וקרב אותם. כאשר שיא ההתקרבות הוא “והיו לאחדים בידך”. הקב”ה מתערב בתהליך הזה ולאחר מכן אין אלה עוד שני עצים, אלא עץ אחד.
המילה “אחד”, מדייקים הראשונים והאחרונים (ראה רש”י ומלבי”ם לז, יז), כתובה רק במקום שהקב”ה פועל. אנחנו יכולים להשתדל, להתכונן אבל איננו יכולים לעשות את החיבור המלא. אולי משום כך הדימוי של הכוחות השונים הוא דימוי של עצים.
זה כוח של אנרגיה, של חיים, וכל חיבור עלול להיות על חשבון הייחודיות של כל כוח. איך עושים שילוב שלא יִשחַק את הייחודיות? אומר המדרש: “אז ציווה אותם על המחלוקת”. משמעות הציווי היא לרצות בחיבור הזה, שיחד עם הייחודיות של כל גורם ושל כל שבט ושל כל אדם – יהיה פתח בנפש לתת מקום לייחודיות של הזולת.
אבל איך אפשר לחבר את הייחודיות הזאת לייחודיות של הזולת – עד שיהיו לאחד? רק ע”י המהלך האלוקי.
חז”ל מוסיפים כאן ביטוי: “אגודה אחת”, שאם לא לוקחים אותו בחשבון, ולא נותנים לו משקל – גם ההשתדלות לקרב ולצמצם מרחק – תהיה פחותה. חז”ל מוסיפים: “התקינו עצמכם לגאולה”. מה כתיב אחריו? “עשיתי אתכם לגוי אחד”.
התקינו עצמכם לגאולה, זה אומר קודם כל שבכל מהלך ההתפתחות של עם ישראל, שחוזר לארצו ובונה כאן אומה מחדש, בונה כאן עצמאות – הארץ נבנית מחדש. הבנייה הזאת קשורה להתקנת האחדות. האחדות איננה תנאי חיצוני אלא היא עצם הופעת הכוח הלאומי מחדש, על כן צריך להתקין עצמנו למהלך הזה של הגאולה – על ידי הרצון והמאמץ לחבר כוחות.
זהו חלק מנשמתנו. אך כשמערימים ערמות על ההבנה הנשמתית הזו, ומתערבים זה בזה התודעה, הרגש והרצון האישיים, אז עלולה להישחק האחדות. וכתוצאה מזה הופכות להיות מחלוקות שבמקום לברר בין דעות ובין תפיסות הן עלולות להיות נתפסות כעוינוּת והוצאת דיבה אלה על אלה והדיון הופך להיות לא ענייני אלא אישי, דבר המבטא חולשה גדולה.
כמובן, אם לאדם יש חוט שדרה ויש לו עצמיות עם שאיפה לטהרה – מה מפריע לו שיש עוד גוון? להפך, יכירו ויתחדדו. וזה פשר דברי המדרש הכנה לגאולה “התקינו עצמכם לגאולה”. שנזכה.