אחת הברכות שמברכים בחג סוכות (בברכת המזון) היא “הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכת עורו של לויתן”. ויש לשאול – מה עניינו של לויתן זה? מה מיוחד בעורו? ומהי אותה ה’סוכה’ העשויה מעורו שבה נזכה בעז”ה לשבת לעתיד לבוא?
כשאנו מתבוננים בבעלי החיים שבטבע, אנו מזהים סוגים שונים – דגים, עופות, בהמות, חיות וכו’.
הדג בניגוד לשאר בע”ח החיים ביבשה, חי במים באופן קבוע, ולא עוד אלא ש”אסיפתו מתירתו”, (גמרא חולין, כז ב), ואינו צריך שחיטה כשאר בעלי החיים שרק שחיטתן מתירתן. עוף – רוב סימן אחד, בהמה רוב שני סימנים וכו’.
דבר זה מלמדנו שהדגים ביחס לשאר בעלי-החיים אינם חומריים וגשמיים כל כך, ועל כן נמצאים הם תמיד במקוה טהרה – במים, ואינם צריכים שחיטה, שהיא תיקון חיצוני בידי האדם (עיין אוה”ח הקדוש בראשית א כו, שם משמואל מועדים, יוה”כ עמ קג) וכלשונו שם: כי משונים (מיוחדים) ברואים שבמים שאינם נפרדים ממקור בריאתן (ממקורם ומעצמיותם) ואילו ברואים שנבראו מן הארץ, נפרדים מהארץ, ועל כן התנאים נקראים בזוה”ק נוני ימה (דגי הים) מפני שהם דבר אחד עם התורה, בלתי נפרדים ממנה, כמו הדג במים…”.
על כן גם מתאימה מאוד אכילת דגים בשבת, כפי שנפסק להלכה במש”ב (או”ח רמב, סקב) – “טוב שיאכל בכל סעודה משלוש סעודות – דגים”, משום שביום הרוחני ביותר בשבוע יש לאכול את האוכל הרוחני ביותר שבטבע – הדגים. עד כדי כך שמאמר ידוע הוא “כל האוכל דג, ביום ד”ג (השביעי – שבת) ניצול מד”ג (מדין גהינום)”.
דבר זה נכון ביחס לכל הדגים וק”ו ללויתן – הדג הגדול ביותר בטבע – שמסמל את הקודש האלוקי, את הרוחניות הפנימית שבטבע. הלויתן, אם כן, הוא סמל ודוגמא לקודש הנסתר הנמצא בעולמנו במדרגתו העליונה ביותר…
מצד שני העור שבאדם ובבעלי-החיים, הוא הבשר, מבטא את החומריות-הגשמיות שבהם. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא תגובתו של רבש”ע ביחס לחטאו של אדם הראשון בכך שהלבישם ‘כתנות עור’ – הוא בשרו של האדם, וגרשם מגן עדן, מה שמבטא את ירידתו הרוחנית והופעת הצד הגשמי עליו שבא לידי ביטוי באכילתו מעץ הדעת.
עורו של הלויתן, בעל החיים הגדול הוא עור עבה ושמן. יש לו הרבה מאוד עור. לפיכך מבחינה זו הלויתן הוא בעל החיים החומרי והגשמי ביותר, אולי אף יותר מכל שאר בעלי החיים מפני גודלו ומשקלו.
אם כן הלויתן הוא דג טהור קדוש, אלוקי מצד אחד, ומאידך עורו חומרי, גשמי עד מאוד.
כיצד מתיישבים הדברים?
כאן בדיוק טמון הסוד. אף על פי שלכאורה הקודש והחול, הרוחני והטבעי, האלקי והחומרי, הם לכאורה שני הפכים, מצד האמת הם דבר אחד. בעולמנו שלנו יש הבדל בין הלויתן לבין עורו, אך לעתיד לבוא יתברר שעורו של הלויתן, הוא ודווקא הוא, יהפוך ל’סוכה’ שצִלה הרוחני יחפוף עלינו ומשפעו נקבל שפע של טהרה וקדושה.
בעולם האמת העתידי יתגלה שהמקור של הקודש והחול – אחד הוא. הוא הקב”ה וממנו נשפעים כל האמת, הטוב והצדק. ומה מתאימה ברכה זו לחג הסוכות המבטאת את הקשר בין הרוחני לגשמי, האלוקי והטבעי, שבא לידי ביטוי בישיבתנו בסוכה, היא דירת עראי החומרית, שהיא היא דירת הקבע הרוחנית, ובנטילתנו את ארבעת המינים המבטאים את הברכה הרוחנית בעולם הטבע, בשמחת בית השואבה שבה שואבים אנו מים גשמיים המחיים את העולם מתוך שאיבת רוח הקודש ממעייני הישועה וכו’.
נזכה בעז”ה כולנו לגלות בעולמנו שלנו את הלויתן דרך עורו, ומתוך כך נזכה כולנו יחד לישב בסוכת עורו של לויתן לחיי העולם הבא…
