חטאנו לפניך
“וידוי זה מצות עשה. כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך” [רמב”ם]. הוידוי בתפלת יוה”כ מורכב משני חלקים. בראשונה וידוי תמציתי של “אשמנו בגדנו”, הנוסח הרגיל בכל יום. לאחר מכן וידוי מיוחד ליוה”כ “על חטא שחטאנו לפניך”, שבו החטאים מפורטים הרבה יותר. צריך לברר מדוע אנו חוזרים על המשפט “על חטא שחטאנו לפניך” לפני כל חטא? האם לא היה מתאים יותר לומר בתחילת הוידוי את המילים “על חטאים שחטאנו לפניך”, ואז לפרוט את כל הרשימה ברצף?
אפשר לומר שהדבר העיקרי שאנו צריכים להתוודות עליו הוא – שכל חטא היה “חטא שחטאנו לפניך”. אדם הזוכר שחטא במחשבות אסורות הרי זה מצער מאוד. אולם כשהוא מפנים את ההכרה שבשעה שחטא, החטא היה לפניו יתברך, אזי אין הוא יודע את נפשו מרוב צער ובושה. עיקר הכוונה וההשקעה הנפשית בשעת הוידוי היא בתחושה שכל מעשינו התרחשו בנוכחות ה’. דבר זה מעצים מאוד את משמעות החטא. אנו זוכרים שגם הוידוי הוא לפני ה’. כעת הקב”ה מאזין לבושתנו וחרטתנו, ומוחל לנו שכל המתבייש מחטאיו מוחלים לו עליהם.
הטהרה לפני ה’
המילה “לפניך” היא מילת מפתח ביוה”כ. הרב צבי יהודה בשיחותיו ליוה”כ אומר שעניינו של היום הזה הוא ”לפני ה’ תטהרו”. כל מעשי היום הזה הוידוי, בקשת הסליחה, והכפרה כולם מתרחשים לפני ה’, וזוהי קדושתו המיוחדת של יוה”כ.
ההעמק דבר על הפסוק ”לפני ה’ תטהרו”, אומר שמפסוק זה למד רבי עקיבא שהטהרה שאנו מטהרים את עצמנו על ידי התשובה, הינה רק הפתח לטהרה הגדולה שמתרחשת ביוה”כ. “אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם… מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה’, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל” [יומא ח ט]. המהר”ל בדרשתו לשבת תשובה מסביר את המשל. המקווה הוא טהור ולא שייך בו טומאה. כאשר האדם נבלע בתוכו ללא כל חציצה הריהו מתבטל אליו וגם הוא נהיה טהור. כך גם בנמשל, ביוה”כ מתגלה שישראל דבקים בקב”ה דבקות מעצם חייהם ומתבטלים אליו. מכיוון שהקב”ה מסולק מן החטא כך גם הדבקים בו מסתלק מהם החטא, וזוהי מהות הכפרה “לפני ה’ תטהרו”. ומסיים המהר”ל שם: ”אשרינו ואשרי חלקנו בטהרתנו במקום טהור וקדוש הזה, אשר לא יטוהרו בו מלאכים עליונים”.
השם משמואל [פרשת אחרי מות תרע”ג] מסביר את הפסוק “לפני ה’ “, שביום זה מתגלה שאנו שייכים לקב”ה כי אנו בנים לאבינו שבשמים ונמשכים ממנו. משמעות הדבר היא שביום הזה מתגלה נשמת ישראל, שהיא תמיד עומדת לפני ה’ בטהרתה. זהו יום מיוחד במינו, מצד אחד אנו עדיין בעוה”ז ומצד שני מתגלה בנו מדרגת נשמה. מהחיים הפנימיים נמשכת הטהרה אל החיים החיצוניים, כך יוה”כ מכפר. על פי עקרון זה מסביר הרצי”ה מדוע אנו אין אוכלים ושותים ביוה”כ, כאשר אנו במדרגה זו אנו פחות שייכים לאכילה ושתייה. אולי החיים החיצוניים שלנו לא יודעים כל כך סוד זה, ולכן דורשים את שלהם… אבל החיים הפנימיים יודעים ולכן מיטהרים. ביום זה איננו מתנהגים לפי כללי החיים החיצוניים אלא הפנימיים.
לפני ולפנים
ביוה”כ מתגלה שבשורש חיינו אנו עומדים “לפני ה’ “, ולכן ביום זה אנו יכולים לעשות בבית המקדש מה שא”א לעשות בשום יום אחר. ביוה”כ שליחו של עם ישראל נכנס למקום שבו נפגשים שמים וארץ, לקודש הקודשים. שם “לפני ולפנים” הוא עומד “לפני ה’ “ ומושך כפרה לעם ישראל. ביום רגיל בו אנו מתנהגים לפי הכללים של העוה”ז, לא שייך להיכנס למקום ששם חלים כללים של עולם עליון – “מקום ארון אינו מן המידה” (הארון לא תפס מקום פיזי). אבל ביום מתרחש מפגש בתוכנו בין הנשמה לגוף, ביום זה יש לנו את היכולת להיכנס למקום עליון כזה.
מהפנים החוצה
דווקא ביום זה בגלל שהוא כל כך עליון, אנו נגשים לטפל במעשים הכי קטנים ומכוערים שלנו. ביום זה כאשר אנו מתוודים ואומרים שאנו לא שייכים לחטא, אנו מתכוונים לזה ברצינות, כי ביום זה אנו שייכים למימד האמיתי של חיינו. ר’ צדוק הכהן [יוה”כ אות ז’] מוסיף כוונה נוספת בביטוי “לפני מי אתם מטהרים”. זו הסיבה שאנו רוצים להיטהר- כדי להיות “לפני ה’ “. ביום זה אנו באמת רוצים להיות לפני ה’ ולזרוק מאתנו את כל החטאים. ביום זה אנו עסוקים בחלקים השפלים של האישיות כדי לא לתת להם לקלקל את חיינו.
במוסף, בסדר העבודה, נהיה במחשבתנו עם כל ישראל בבית המקדש. יחד עמם נשמע את הכהן הגדול אומר “אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל, אנא בשם כפר נא… ככתוב… לפני ה’ תטהרו“. ויחד עם כל ישראל נכרע ונטבול במקווה האלוקי כאשר נשמע את שם ה’ “והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם”, ונזכה אי”ה שגם לנו ”ישמיענו סלחתי”.
