סידרת ‘הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה – חלק י’: ‘פוסט-ציונות’, אורות וצללים

בשבוע שעבר ראינו שיש להחיות את הציונות החילונית על ידי העמקת ערכיה מתוך תורה ואמונה. הפעם נעמיק בהבנת המשמעות ש’משיח בן יוסף’ עתיד להיהרג, נברר מהם האורות והצללים ב’פוסט-ציונות’? וכן כיצד ניתן לצמוח מתוך כך?
ג’ון לנון ו’פוסט-ציונות’
בשירו ‘דַמיין’ Imagine, ג’ון לנון מתאר עולם אוטופי (בעיניו) ללא לאומיות “דמיין שאין מדינות / זה לא קשה לעשות / אין לשם מה למות או להרוג / אין צורך גם בדת / דמיין את בני האדם כולם חיים בשלום…”. שיר זה מהווה מקור השראה לתנועות המבטלות כל סוג של לאומיות ודוגלות בגלובליזציה ובביטול הגבולות וההבדלים בין העמים. ה’פוסט-לאומיות’ לא פסחה על ישראל והצמיחה תנועות ‘פוסט-ציוניות’ הנרתעות מכל סוג של לאומיות ושואפות להפוך את ישראל ל’מדינת כל אזרחיה’ ולבטל את הייחוד היהודי המתבטא בהמנון ובדגל, בחוק השבות ובשאר החוקים המסמלים את יהדותה של המדינה. השאלה היא כיצד עלינו להתייחס ל’פוסט-ציונות’ ולנזקיה?
האם יש נקודת אמת ב’פוסט-ציונות’?
כל אידיאולוגיה, הרסנית ככל שתהיה, אינה יכולה להחזיק מעמד ללא נקודת אמת. חז”ל אומרים “קושטא – קאי, שיקרא – לא קאי [=אמת עומדת ואילו שקר אינו עומד]” (שבת קד, א). קיימת נקודת אמת המסתתרת בשקר והיא זו שמעמידה את השקר. ולכן, הרב קוק מלמדנו שאמנם צריך והכרחי להילחם כנגד דעות רעות, אך השאלה היא כיצד? אם נלחמים מלחמת חורמה, ממילא פוגעים גם בנקודת האמת שהרי “לכל דבר רע יש איזה ענין טוב שמצדו הוא מושך את הלבבות אליו” (מאמרי הראיה א’ 84-85).
ולכן, צריך ללכת בדרך אחרת והיא הפרדת הטוב מן הרע. מאחר שיש תמיד טוב המסתתר ברע, יש לאמץ את הטוב ולהילחם ברע. יש לברר מדוע יש אלו שתומכים בדעות אלו? מהו גרעין הטוב המסתתר בהן? כאשר מבררים זאת “הוא מראה לכל שצריך להציל את הגרעין הטוב בעצם טובו, ולהישמר מכל הדברים הרעים והגורמים לו” (שם). ובכן, בוודאי שישנה נקודת אמת ב’פוסט-ציונות’, מאחר ואילולא היתה בה נקודת אמת המחייה אותה, היא לא היתה מחזיקה מעמד. ולכן, עלינו לברר מהי אותה נקודת האמת?
מהי מטרת הלאומיות של עם ישראל?
בגמרא בסוכה נאמר שעתיד משיח בן יוסף להיהרג (נב, א). השאלה היא מה כוונת חז”ל בכך?
הסברנו בעבר, לאור דברי הרב קוק, שתפקידו של משיח בן יוסף הוא לדאוג לבניין הלאומי של עם ישראל. לעומת זאת, תפקידו של משיח בן דוד הוא לדאוג לקדושה ולבניין הרוחני של עם ישראל (‘המספד בירושלים’). הרב קוק כותב שהואיל והציונות דואגת לעצמאות ישראל בארצו, הרי היא בבחינת משיח בן יוסף: “והנה, בתור עקבא דמשיח בן יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו” (שם).
הרב קוק מסביר שאם משיח בן יוסף מסמל את הלאומיות והציונות, הרי שיבוא יום ומשיח בן יוסף ייהרג, כלומר תגיע תקופה ‘פוסט-ציונית’ שבה הלאומיות לא תוכל להוות כח מרכזי בחיי האומה, אלא יחפשו משמעות אוניברסלית. “במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם. אמנם התכלית האחרונה אינה התגדרות התיחדות הלאומיות בלבדה, כי אם השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת לקרא כולם בשם ד’, ואע”פ שזה צריך ג”כ מרכז מיוחד, מ”מ אין הכונה כולה רק המרכז כי אם פעולתו ג”כ על הכלל הגדול. וכשצריך העולם לעבור ענין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות ג”כ כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה המגרעות של אהבה פרטית יתרה. על כן עתיד משיח בן יוסף ליהרג, ומלכות אמתית וקימת תהיה משיח בן דוד” (אורות ישראל ו, ו).
נראה שישנה נקודת אמת ב’פוסט-ציונות’, שהרי אי אפשר להסתפק רק בלאומיות חילונית מצומצמת הדואגת רק לאינטרסים עצמיים, אלא באמת מטרת הלאומיות לפי התורה אינה רק עצמית אלא היא גם כללית, לדאוג לכלל האנושות.
טעותה ונזקיה של ה’פוסט-ציונות’
אך ה’פוסט-ציונות’ טועה ומטעה בכך שהיא מתכחשת לייחודיות של עם ישראל ותפקידו בעולם “טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של ‘אתה בחרתנו’. לא רק משונים אנחנו מעל העמים…כי אם גם מעולים וגדולים מאוד מכל עם” (אורות התחיה ה).
הטעות הגדולה של ה’פוסט-ציונות’ היא שלדעתה כדי לדאוג לכלל האנושות, יש לטשטש את הייחוד הלאומי של עם ישראל. אך אין לך טעות גדולה יותר מזו, משום שכאשר בונים את הלאומיות בעם ישראל לפי התורה, דווקא בזה יש ברכה לכלל האנושות.
חברת מופת שתהווה אור לגויים
כדי להבין איך הלאומיות לפי התורה היא גם אוניברסלית, עלינו לברר מהו הייעוד של עם ישראל? ובכן, לעם ישראל יש ייעוד כפול להיות “מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ”: תחילה עם ישראל צריך להיות “גוי קדוש” ולבנות בתוכו ‘חברת מופת’ של צדקה ומשפט לפי הדרכת התורה. מתוך כך ניתן להגיע לייעוד השני להיות “ממלכת כהנים” ולהביא ברכה לאנושות (‘מדבר שור’ דרוש ל”ג).
ואכן כך יהיה לעתיד לבוא, האומות יגיעו לישראל ללמוד כיצד ללכת בדרך ה’ וליצור ‘חברת מופת’ גם אצלם: “וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה’ אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה’ מִירוּשָׁלִָם” (ישעיה ב, ג).
אם כן, הדרך לדאוג לאנושות היא קודם כל בניית ‘חברת מופת’ בתוכנו. ולכן, כאשר אנו בונים בתוכנו חברה המלאה בצדק, יושר וקדושה, הרי שבכך נוכל להאיר את האנושות. ואם כן, הדאגה לעצמנו היא למעשה הדאגה לאנושות.
לתגובות: natanorot@gmail.com