בדרך אל התשובה השלמה

עומד אדם מישראל
ביום הכיפורים, גוו כפוף, ידו מכה על לבו,
והוא מתוודה. "על חטא שחטאנו לפניך באימוץ
הלב… על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב",
ומסיים בבקשת סליחה: "סלח לנו, מחל לנו,
כפר לנו". אולם עם כל זה לא נחה דעתו.
האם אכן שבתי בתשובה שלמה? האם נתקבלה תשובתי?

כמובן,
לא עמדנו בסוד שיח שרפי קודש כדי לספר מה
מתרחש "שם" (אשר בלשון רבים רבים הוא
"שמים"), אולם נוכל לומר כמה דברים
מתוך השוואה בין התשובה שבין אדם לחברו
לבין התשובה שבין אדם לקונו.

כאשר
אומר אדם על חברו: "אינני סולח לו",
"לא אשכח ולא אסלח לו", למה הוא מתכוון?
בדרך כלל, כאשר מדובר בפגיעה קשה יש מספר
מרכיבים: "אינני סולח" – פירושו שמערכת
היחסים ההדדית אינה תקינה, שהיחס הנפשי
ההדדי הוא שלילי (שנאה, ריחוק), הנזק לא תוקן
ברמה המעשית וודאי שלא ברמה הנפשית – תחושות
של כאב, של פגיעה ושל השפלה עדיין ממלאות
את הלב, אישיותו של הפוגע מוערכת באופן
שלילי בהווה, וביחס לעתיד ישנה חשדנות רבה.
בלבו של הנפגע ישנו כעס גדול, ואף שאיפת
נקם במקרה החמור, או ציפייה לנקמה בידי
שמים במקרה הקל. לעתים ישנן גם תביעות כספיות
או מעשיות. ומעל לכל – מבקש הנפגע כי הפגיעה
"תשב על מצפונו" של הפוגע ותייסר אותו
עד יומו האחרון ומעבר לכך.

אם
הפוגע מבקש לזכות בסליחה שלמה, עליו לעבור
תהליך ארוך ומייסר: עליו להכיר בכאב שגרם
לזולתו. עליו לראות את מה שעבר ביניהם מנקודת
מבטו של הנפגע. עליו לקחת אחריות על מה שעשה
ואף להכיר באשמתו. עליו להבטיח לעצמו ולזולתו
כי אישיותו עברה שינוי עמוק המאפשר לבטוח
בו שלא ישוב ויחטא. ומעל לכל, עליו להשיב
לנפגע את כבודו האבוד – וזאת על ידי עמידה
בהכנעה ובהשפלה עצמית, הישרת עיניים אל
הנפגע ובקשת סליחתו.

כמובן,
לא כל פגיעה מחייבת את כל מרכיבי התהליך.
פגיעות של מה בכך מסתיימות בחלק קטן מזה,
ודי בכך. אולם כאשר מדובר בפגיעה קשה, אין
קיצורי דרך. אולי אפשר "לסחוט" מן הנפגע
אמירה חיצונית כי סלח; אבל בתוך הלב נותרים
משקעים, והיחסים לא יוכלו לשוב לקדמותם.
ואילו כאשר אוזר הפוגע אומץ ועובר את כל
התהליך מראשיתו ועד סופו, זוכה הוא להגיע
לידי "תשובה מאהבה", בה "זדונות
נעשים כזכויות", ומערכת היחסים ההדדית
נעשית חברית וקרובה הרבה יותר מאשר לפני
הפגיעה.

מ"מלכותא
דארעא" נוכל ללמוד משהו על "מלכותא
דרקיעא". האדם החוזר בתשובה אל ה' א-להיו
מבקש לתקן את מערכת היחסים ביניהם. "השיבה
לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני". מבקש
הוא לחוש בקרבתו "אל תשליכני מלפניך,
ורוח קדשך אל תקח ממני". רוצה הוא לתקן
את מה שנתקלקל באישיותו המוסרית. "לב
טהור ברא לי א-להים ורוח נכון חדש בקרבי".
מוכן הוא "לפצות" את הקב"ה על מה
שעשה כנגדו. אמנם "כי לא תחפוץ זבח ואתנה,
תודה לא תרצה", אולם "זבחי א-להים רוח
נשברה, לב נשבר ונדכה א-להים לא תבזה".
ובעיקר – מבקש הוא לנקות את מצפונו מן המשא
הכבד של החטא המעיק עליו. "תשמיעני ששון
ושמחה, תגלנה עצמות דיכית… השיבה לי ששון
ישעך, ורוח נדיבה תסמכני".

לשם
כך עליו לעבור תהליך מייסר ונוקב עד כבשונה
של נפש. עליו להכיר בחטאו. "כי פשעיי אני
אדע וחטאתי נגדי תמיד". עליו לנסות להבין
כיצד פגע במלכות ה' ובעולמו של הקב"ה.
"לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי".
עליו לקחת אחריות על מה שעשה ולהכיר באשמתו
באמירה "חטאתי לה'", מבלי להצטדק ומבלי
להסתתר מאחורי תירוצים כמו "האשה אשר
נתת עמדי…". ומתוך כך לומר: "אשמנו,
בגדנו… העווינו… זדנו… מרדנו… פשענו…
רשענו… תעינו, תעתענו". עליו לעבור מהפך
נפשי שיבטיח כי לא ישוב עוד לחטוא. ובעיקר
– עליו לעמוד מול הקב"ה באופן אישי וישיר,
לתקן את הזלזול בכבודו של מלך מלכי המלכים
שעמד ביסודו של החטא ולומר לפניו בבושה
ובהכנעה: "על חטא שחטאנו לפניך…".

לא
קל לעבור את התהליך על כל חלקיו ומרכיביו.
תשובתנו, בדרך כלל, חלקית היא. לעתים אין
אנו זוכים אלא בתגובה חלקית – "סליחה",
או "מחילה" שיש בהן ויתור על העונש,
באופן חלקי וזמני או מלא וקבוע. לעתים זוכים
אנו גם בניקוי של ממש – "כפרה". על
כן מבקשים אנו: "ועל כולם – א-לוה סליחות
– סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".

אולם
אין אנו מסתפקים בכך. רוצים אנו בתשובה
שלמה, בטהרה המתקנת את אישיותנו מבפנים,
ולא רק בכפרה, שאינה אלא קינוח חיצוני. זו
– קשה מכול, וזו – תכלית הכול. "כי ביום
הזה יכפר עליכם" – כדי – "לטהר אתכם,
מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו". על טהרה
זו שאנו משתוקקים אליה – טהרה המתקנת את
החטא משורשו, תשובה מאהבה ההופכת זדונות
לזכויות – דרש ר' עקיבא:

"אשריכם ישראל!
לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? – אביכם
שבשמים, שנאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים
וטהרתם". ואומר: "מקווה ישראל ה'"
– מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך
הוא מטהר את ישראל".

לתשובה שלמה,
תשובת טהרה, ניתן להגיע רק בסייעתא דשמיא.
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם…".
"ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה
את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך".