פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

דף הבית > > שמרם, ברכם, טהרם. – על עבודת הנפש לחודש שבט.

שמרם, ברכם, טהרם. – על עבודת הנפש לחודש שבט.

חודש שבט, ובלבו ט”ו בשבט. והמילים הנזרקות לאוויר, עץ, נטיעות, תפילה על האתרוג, כל אלו מזכירים לנו גן אחר, קדום, את גן עדן.
בספר יצירה מופיע שהחוש של חודש שבט הוא חוש התענוג. ננסה להתבונן מעט על החוש הזה, על סוד הקלקול שלו ועל סוד תיקונו, מגן עדן ועד אלינו.
וַיִּקַּח ה’ אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו ה’ אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת

הנה כי כן, הקב”ה מצווה את אדם הראשון בגן עדן ארבעה ציוויים. לעבוד, לשמור, לאכול ולא לאכול. ודווקא לפי הסדר הזה. ראשית – לעבוד. לקדם את העולם. לא באנו לכאן כדי להתבטל. יחד עם זה יש צורך להגביל. יש צורך להגביל את העבודה הזו שלא תהפוך לניצול משאבים שמוצץ את העולם כולו ולא מתחשב בסביבה ובתנאיה – ולכן לשמור. ובמילים של חז”ל – תן דעתך שלא תחריב את עולמי. שמירה על העולם ועל המינים שבו שלא ייכחדו כתוצאה מלהיטות האדם לדאוג לעצמו ולרווחתו. גם העבודה צריכה להיות מוגבלת.
אך בזה לא תמה המלאכה, צריך לאכול. לאכול – לקשר את כל חלקי הבריאה אל האדם באופן של התכללות. התפוח שעל העץ לעולם לא ישאר במצב סטטי. או שייאכל על ידי האדם, ובכך יתעלה ממצבו כצומח ויתמזג באדם בוחר. ואם האדם הזה גם יבחר לעשות טוב עם האנרגיה הזו שקיבל מהתפוח שאכל, הרי זה עילוי מוחלט. ועל זה ראוי לברך.
לעומת זאת – אם לא ניגע בתפוח ונותיר אותו על העץ, הוא יפול לאדמה, ירקב ויהפך לדומם, לעפר, ירד מטה ממדרגתו. אמנם גם כאן יש הזדמנות שניה לחזרה בתשובה, והזרעים יזרעו מחדש באדמה ויצמיחו עץ שממנו יצמחו תפוחים ששוב יעמדו בצומת הזו, אך הדרך לתיקון תהיה ארוכה ומייגעת. עד שיצמח העץ, ועד שיראו ממנו פרי יעבור זמן רב.
לכן תפקיד האדם הוא לאכול, לקשר עוד ועוד חלקי בריאה אל הצד העליון שבה, הוא הצד הבוחר, ובכך להביא לתיקונם, ולהעלות את הניצוצות החבויים בהם.
בסוף מופיע ציווי אחד אחרון – לא לאכול. הרוב הוא חיובי, אך יש גם צדדים שליליים שמהם יש להימנע. אין לאוכלם כי הם עלולים להזיק.

הסדר הזה של הציוויים רמוז בשמו של חודש שבט כפי שיוצא מתפילת רבי נחוניה בן הקנה המעולפת מסתרים.
“נא גיבור דורשי יחודך כבבת שמרם, ברכם, טהרם, רחמי צדקתך תמיד גמלם”.
שמרם ברכם טהרם – ראשי תיבות שבט.
והם הם דברינו. שמרם – לשמור על העולם, ברכם- לברך אותו בעבודה ולפתח אותו עוד ועוד, ברכם כשותפים לבורא עולם במעשה בראשית, ולבסוף טהרם – לטהר, לחבר את הכל אל המגמה האלקית שבבריאה, בעילוי הבריאה כולה אל האדם העושה רצונו יתברך, וכאמור – על זה ראוי לברך.
חודש שבט גונז בתוכו את התענוג האמיתי. התענוג הבא מתוך עמל של עבודה שמירה אכילה והמנעות מאכילה. העונג הבא מגילוי הניצוצות של הקדושה הבלועים בתוך עולם החול והחומר, והבאתם לתיקון.

וכאן הבעיה.

כי יצר לב האדם ומחשבות לבו המתחכמות חותרות להשיג גישה ישירה אל העונג בלי העמל. אל השפע בלי הכלים. זוהי תמצית האכילה מעץ הדעת תוך דילוג על האכילה מעץ החיים הקודמת לו. אכילה מעץ החיים משמעה בניית כלי חיים הראויים לשאת את הדעת. עבודת המידות בלשוננו. כשיש מידות ראויות – ניתן להשפיע עליהן דעת. אך אם יש אפשרות להגיע לדעת בלי המידות, לחטוף עוד ועוד ידע בלי מאמץ מידותי קודם – אז למה לא.
וכך הולך האדם ופורץ את כספות העונג, מגיע היישר אל התענוג בלי הכלים.
הסוכר נמצא בטבע בפירות. ואמנם כדי להגיע אל הפרי צריך להשקיע מאמץ – לקטוף , לקלף, גם האכילה דורשת מאמץ מסוים. והנה הצליח האדם לבודד לעצמו את הסוכר הלבן כמות שהוא. שוב אין צורך במאמץ גדול כדי לזכות למתיקות. פשוט מוסיפים כפית סוכר לתה, והכל מסתדר.

גם יצר המין והמשכת הדורות כרוך בעונג רב. וגם לו יצר הבורא לבושים ראויים, הלא המה הבית והמשפחה. נישואין כוללים בתוכם אחריות כלכלית, נפשית, עולם שלם של רגשות, של אהבה ותשומת לב, ולתוך הכלי הזה ניצוק העונג שביצר המין.
וגם כאן מתחכם לו האדם ומצליח לבודד את התענוג מן האחריות, את המין מהמשפחתיות, והופך את יצר המין העוצמתי למכשיר לסיפוק צרכים לשעשוע. התוצאות כמובן בהתאם.

מעניין הדבר שעל פי חוקי הבריאה, יש מחיר כבד למפגש עם העונג כאשר הוא מופשט מהלבושים שלו.
כך פועל מנגנון השובע, רק כאשר אוכלים מזון ממקורו, כפי שיצר אותו בורא עולם, או בעיבוד קל של האדם – כמו בישול אפיה או צליה. אך אם מבודדים את העונג לבדו, את הסוכר או את המלח, באופנים שאי אפשר לפגוש בצורה ישירה בטבע, אפשר לאכול כוס סוכר הנמצאת בכל עוגה מצויה, כשצריך מספר עצום של קני סוכר שאף אדם לא היה מסוגל למצוץ. והנה מהפכת התעשייה מגישה לנו כמויות עונג עצומות ישר לווריד, והמנגנון הזה בעצם פורץ את כל ההגנות של הגוף. הגוף לא יודע כיצד להתמודד איתו. אין מנגנון שובע ואין מנגנון רוויה. לא משנה כמות הארוחה שאכלנו, תמיד יהיה מקום לקינוחים בסוף. המפגש עם העונג בצורה ישירה גורם להתמכרות, הכספת הפרוצה הזו הופכת את האדם לצרכן עונג אובססיבי. סוכר, קמח לבן, קפה, מלח, כל אלו מגרי עונג גדולים שהגוף רוצה מהם עוד ועוד ולא שבע. מכאן אפשר להידרדר עוד לתאוות עונג המין המלפפת את האדם ומפילה אותו, ובקצה האחרון נמצאים הסמים, שזה עונג המגיע ישר לדם בלי מעבר מתון במערכת העיכול.
והכל התחיל משם, מגן עדן. מהמרידה בארבעת הציוויים שמאפשרים מגע מבוקר עם העונג, באופן שיוצר איזון בין האורות לכלים. והרי בטבע – ככל שפרי הוא עתיר בעונג – כך הקליפה שלו עבה יותר, כדי ליצור איזון בין המאמץ המושקע לבין השפע הנמצא. כך האגוזים למיניהם עתירי השומן – הם בעלי קליפה קשה, כי הריבוי מהם עלול להזיק. הכל באיזון מושלם. אך האדם בחכמתו פרץ את הכספת והגיע היישר אל העונג והתאווה של עץ הדעת.

חודש שבט פותח את סדרת תיקוני האכילה. המשכו בט”ו אדר שם נתקן את השתייה, בט”ו בניסן שם נאכל מצה, ובט”ו באייר – שם יגיע התיקון לשיאו באכילת המן. והלא דבר הוא שהחטא הראשון של המין האנושי לא היה בענייני עריות או גזל אלא דווקא בענייני אכילה. כלומר בהתמודדות עם העונג והדרך להשיגו.

בט”ו בשבט מתחיל התיקון באכילת פירות. מזון ממקורו כפי שברא אותו הקב”ה. לא מעובד ולא מזויף. ודווקא משבעת המינים. על פי המקובלים אכילת הפירות כוללת בעצם את היכולת ליצור איזון נכון בין סוגים שונים של קליפות. יש קליפה גסה שצריך להסיר, ויש קליפה דקה שניתן לאכול, ויש פירות שאין בהם כלל קליפה, כמו ענבים, או זיתים. כל קליפה היא התמודדות. מאמץ שנדרש כדי להגיע אל הפרי הראוי ולזכות לעונג אמיתי הנובע מתוך עמל, וממילוי התפקיד הראשון שלנו בבריאה – להיות הולכים ומעלים את חלקי הבריאה אל האדם הבוחר נכון.

וכך הולך תיקון האכילה ומתקדם עד למצב של אוכלי מן, שאוכלים עומר לגולגולת בלבד, כלומר – רק מה שהם צריכים ולא מה שהם רוצים, אוכל נקי שאין בו פסולת, כי הפסולת באה מן המיותר, ומשם גם באה העצבות, מהמשקל העודף של העינוגים שאנו משועבדים אליהם.

ואילו חודש שבט הוא חודש מאושר, חודש של השבט אשר, שמומחיותו היא בהפקת שמן זית, הדורש מאמץ רב בהפקה, של מסיק ומיון וכבישה, ויש בו תהליך מעניין של הפיכת מר למתוק. הזית, הוא היחיד מבין שבעת המינים שהוא מר, אך השמן המופק ממנו כתוצאה ממאמץ ועמל רב יש בו מתיקות מעודנת. הפיכת מר למתוק היא אחת מתכונותיו המובהקות של משיח הנמשח אף הוא בשמן זית. משיח קשור אף הוא לחודש שבט – שהרי שבט הוא גם מקל, מטה הנהגה, והכה ארץ בשבט פיו נאמר על משיח.
מתברר שהשמן המובחר המאיר והמקדש, הוא תוצאה של עמל, ולכן העוסקים בו – שבט אשר, זוכים לאושר הפנימי האמתי, אושר שמרמז על ימים אחרים- ימי משיח הנמשח בשמנו של שבט אשר המאושר, ברוך מבנים אשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חדשים מהרב

מ”הסתר אסתיר” ועד “ותלבש מלכות” – בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
לעת כזאת – הגעת ממש עכשיו למלכות! // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
חיזוק הזוגיות, מתוך השתיקה והמתיחות בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
למה שלא נבוא כמו גבירים? // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
שגרת חיים ברוכה בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
“עצמי” – הפסיכולוגי או האמוני? // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
האשמות בין בני זוג בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
זוגיות אחרי לידה | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
התפילה “שלי” והתפילה “שלו” // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
התפילה החיה לאור יסוד העצמיוּת // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן