“אמונת חכמים”

אמונת חכמים קובעת את הגישה ללימוד תורה, והיא אינה מידה פשוטה אלא מידה ששייכת לגדלותו של תלמיד חכם. קיימות ברמב”ם וב’שולחן ערוך’ כמה הלכות הקובעות את היחס כלפי הרב, כגון יראת שמים, “את ד’ אלהיך תירא” – “לרבות תלמידי חכמים” , וכן שימוש תלמידי חכמים. כאן אנו נפגשים עם מושג חדש: אמונה. “ויאמינו בד’ ובמשה עבדו” . אמון, “אמונה” – אין פירושה חוסר הבנה. יש טעות מצויה, שאמונה היא רגש, מה שפוטר מאמונה ומהווה הכשר לכל מיני אפיקורסות וכפירה: “אתה מבקש שאאמין? הרי אמונה היא רגש. אני אינני מרגיש. מי שאינו מרגיש, פטור”. אלה דברים שטחיים ולא אמיתיים.
המובן של אמונה הוא אמון, שייכות, קישור. “אמונה” היא ההבנה היותר גדולה, ההכרה היותר גדולה, השקפת העולם היותר גדולה. אמונת חכמים היא מדרגה יותר פנימית מאשר שימוש תלמידי חכמים, שמובנו יכול להיות רק לימודי, לעומת אמונת חכמים שהיא שייכות נפשית פסיכולוגית. אם אין היא מובנת מיד בהתחלה, יש צורך בסבלנות, לחזור, לחזור ולהתחדד עד שתובן.
יש אפיקורסים שמקיימים מצוות. יש גם בעלי מחשבות והוגי דעות הכותבים מאמרים להדריך את כלל ישראל; הם לא למדו בישיבות, ורוצים להדריך את כלל ישראל מתוך ריקנות בתורה! לפעמים אפיקורסים אלה, כאילו ‘עושים טובה’ לריבונו של עולם בזה שהם מקיימים מצוות, מצוות בלי אמונה. אבל קודם כל, צריך קבלת עול מלכות שמים. יש גם הרוצים להחזיק כאילו בדתיות בלא אמונת חכמים. פרק ‘קנין תורה’ מלמד אותנו איך קונים תורה. כך ולא אחרת! התורה נמשכת מהר סיני, דרך חכמים לתלמידיהם. אמונת חכמים היא אמונה בתורה שבעל פה, שנמשכת מראשית מקדם אל חכמי הדור הזה. אמונה זו מקיפה כל נפש מישראל ושייכת לשלמות האמונה בכל תוקפה. אמונת חכמים היא עניין יסודי בלימוד התורה, כהדרכת הלל לאותו גר שרצה ללמוד את התורה כולה על רגל אחת: ראשית האמן לי שאות זו “א” ואות זו “ב” ואחר כך תמשיך ללמוד .
בירחון אחד של אנשים המגדירים את עצמם כ’דתיים’ הופיע מאמר של בחור אחד. גישתו היא: “אין אנו צריכים אמונת חכמים, אנו בעצמנו בעלי השקפת עולם, בעלי הכרה, מחשבה ופילוסופיה דתית. אנו נברר את הדברים על פי הבנתנו ולא על פי מה שחכמים סיפרו או מספרים לנו. בדורות אלה התקדמנו, ואנו בעלי בגרות אינטלקטואלית מספקת לכך”. דברים אלה מאוד הכאיבוני. זו יהדות חדשה. במשנתנו אנו למדים שהתורה נקנית באמונת חכמים, ונמשכת א לינו דרך רבנן ותלמידיהם. “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע” , וכן במהלך הדורות אמונת חכמים היא המשך האמונה בריבונו של עולם. מתוך אמונה בנותן התורה מגיעים לאמונה בממשיכי התורה. להאמין, אין פירושו לא להבין. אמונה היא שייכות וחיוניות. זהו הערך הנפשי של האמון: דבר שממלא את הנפש ואת הלב. “צדיק באמונתו יחיה” . זו מידה ששייכת במיוחד לתלמידי חכמים. כמו ש”לב טוב” הוא גדלות החיוניות שבאדם, כך “אמונת חכמים” היא מדרגה גדולה של שייכות להמשך שלשלת הדורות .