אל תשנא אף אדם, אל תשמור טינה לנצח, זה לא טוב, גם לא בריא, גם אם הנך צודק בשנאתך וקל וחומר אם אינך צודק.
כי הרגש אינו דומה לשכל. לשכל יש קיבולת אין-סופית. הוא אף מסוגל לקלוט דברים סותרים בלי שזה יפריע לו.
לא כן הרגש, אין הוא מסוגל להכיל עולמות הפוכים, פן ייקרע לרסיסים. הוא חייב להתמקד. או שאתה אדם שמח או שאתה אדם עצוב, או אופטימי או פסימי, או גיבור או פחדן. וכן, או שאתה אדם אוהב או שאתה אדם שונא. כאשר לאדם יש טבע של שונא, אישיותו מתפרקת לרסיסים. הוא הופך לאדם של טינה, ליצור מגרד פצעים.
גם אם הוא צודק, גם אם רגשותיו הקשים הנם מוצדקים על פי האמת, על פי המוסר ועל פי ההלכה, הרי יש כאן גול עצמי, הענשה עצמית. מלבד מה שהציקו לו וגרמו לו צער, עתה הוא ממשיך לגרום לעצמו סבל ויורה לעצמו ברגליים. לא עלתה לו אלא שנאתו והוא אינו מרוויח מאומה.
יתכן בהחלט שאותו אדם או אותה קבוצת אנשים מגיע להם שישנאו אותם, אך לא להם אנו דואגים, אלא חבל לנו על השונא שמידרדר למורד אכזרי של הרס עצמי. קל וחומר אם אין השנאה מוצדקת, כי אותו אדם אמנם עשה לך רעה אחת אבל גם עשה לך עשר טובות. אל תאבד פרופורציה, אל תיסחף, שמור על שכל וקור רוח. אכן, אותו אדם אינו מלאך, אך גם אתה אינך מלאך. אם אתה חס על עצמך, על אושרך, על יושרך – ברח מן השנאה.
הבעיה היא שזה קל לומר, אך קשה לבצע. יצר השנאה טבוע עמוק עמוק באדם. לכן עליך לנקוט בגישה אסטרטגית המורכבת משלושה שלבים.
א. קודם, להודות שהנך שונא. לא להתחמק ולא לחפות. לא לכנות רעל זה בסגנונות עדינים, מרוככים ואיפימיסטיים. הודה על האמת: אתה שונא! אתה שונא את הוריך/ילדיך/בן זוגך/שכנים/חברים/אנשים בעלי עמדה פוליטית או רוחנית שונה.
ב. הודה ששנאה היא דבר רע, רעל, פשע. יש אמנם אידיאולוגיות של שנאה המאדירות את השנאה, או לפחות מצדיקות. לא כן, אנחנו תלמידי אברהם אבינו ומשה רבינו – איננו אנשי שנאה, איננו שומרים עברה לנצח.
ג. אתה מסוגל להיחלץ מן השנאה. אמנם זהו יצר חזק, אך יש לך יצר חזק עוד יותר. יש לך נשמה טהורה, נשמה אלהית ורבת כוח. לכן, אל ייאוש. צא לקרב ואתה תנצח. אכן יצר השנאה, יצר האלימות והרצח – יצר חזק הוא באדם. לעיתים שואלים: האם נכונה היא התיאוריה שמוצאו של האדם מן החיה; וכך נפרש כמה פסוקים לא כפשוטם אלא כמשל. והתשובה היא שאיננו יודעים כי לא היינו חיים אז. ובכלל, גם לו יהי כן, הרי אין מזכירים לבעל תשובה את מעשיו הראשונים ולגר צדק את מוצאו. ואכן לא זו השאלה המטרדת אותנו – אם האדם בא מן החיה, אלא אם כבר הגיע למדרגת אדם. ולצערנו טרם הגיע. אמנם התקדם הרבה, אך עדיין רובצת בו החיה שבאדם.
המסתכל בעולמן של החיות רואה כל כך הרבה אכזריות ביניהן, כאשר כל אחת מהן טורפת את השניה. כך גזר הקדוש ברוך הוא בעולמו. אך האדם הוא בצלם אלהים ועליו להתגבר על החיה שבו. זוהי עבודה תמידית: על האדם לעשות יום יום חשבון נפש ולנקות את נפשו מניצני השנאה שעלולים לבקוע מבלי משים, כמו עשבים רעים בשדה – למען היות אדם אוהב, אוהב, אוהב.
