He

Fr

Es

Ru

En

אכן יש ה', ואנכי לא ידעתי.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

אמור לי מה אומר לך התאריך א' באלול ואומר לך מי אתה.
יש מי שממילא מנהל את חייו על פי לוח השנה האזרחי-נוצרי והתאריך הזה, כמו כל התאריכים העבריים, זר לו וזר לנפשו. יש מי שהתאריך הזה מסמן לו את ראשיתו של חודש הרחמים והסליחות, החודש שאמור להכין את הלבבות לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, ובכל זאת ראשיתו של החודש ממוקם בדרך כלל בשלהי החופש הגדול – ואל מול ילדים משועממים שמחפשים תעסוקה ובצר להם מציקים זה לזה, ובתוך תורים ארוכים בחנויות ספרי הלימוד, קצת קשה לגייס רחמים ונדירות הסליחות.
בעבור תלמידי ישיבות, אל"ף באלול הוא לא פחות מראש השנה, ראש השנה ללימודי הישיבה, ראש השנה האמתי. זהו התאריך שבו נפתחים שערי הישיבה בפני תלמידים חדשים, זהו התאריך שעולים בו משנה לשנה, מתוודעים לר"מ חדש ולקומה רוחנית חדשה.
את ראש השנה הראשון שלי לא אשכח לעולם.
נכנסתי בשערי הישיבה ילד בוסרי בן שבע-עשרה. אחרי שהנחתי את החפצים בחדר צפוף על מיטת קומתיים, נגסתי נגיסת אחת בלבד בעוגת הכול-מכל, לגמתי מיץ פטל אדמומי ונכנסתי לבית המדרש. בית המדרש – המקום שלימים יהפוך לביתי השני, לפרקים הראשון, היה רועש וגועש בקולות לימוד שלא הכרתי, בתנודות גוף למדניות, בתנועות אצבע פלפלניות שמסתחררות באוויר. בית המדרש היה ההיפך הגמור מכל אותם מקומות שקטים אליהם ברחתי כדי להתרכז בלימודים לקראת הבגרות, הוא היה כל-כך צפוף ועמוס שפחדתי לאבד בו את עצמי. דף מקורות נתנו לנו, לקראת שיעור פתיחה למסכת בבא-מציעא. "קניין מציאה בהבטה", תחתיו מילים צפופות בכתב מרובע ובכתב רש"י ובשפה שלא לגמרי הבנתי.
הבנתי שאני מתיירא מן המקום הזה. הבנתי שאולי יראה היא מילה גבוהה מכדי לבטא את התחושה המדויקת, שיש בי רק פחד פשוט. פחד להיבלע, להיעלם. פחד ממה שעלול לקרות לי אם וכאשר. שאני פוחד שאצטרך להשיל את אור הילדות ולעטות עור מחוספס של בגרות. שאני חושש לאבד את אהבת הכדורגל, הטניס, הריצה, הצחוק, המוסיקה, הכתיבה. שאני נכנס למקום שמאיים להטיל צל על כל מה שבעיני היה טעם החיים.
גם החברותא שהצמידו לי היה מאיים. כמוני היה רק בשיעור א', שלא כמותי הוא שט בדף המקורות כאילו נולד בתוך המים העמוקים הללו. אפילו האצבע שלו למדה תוך דקות ספורות להתפתל במסלול הנכון. הוא שקע בתוך סברת הרשב"א, ראשי תיבות שלא אמרו לי דבר, ואני שקעתי בתחושה שאני צריך לברוח מכאן. במקור השלישי התנצלתי בפניו. "אני חוזר עוד כמה דקות", הבטחתי בלי כל כוונה לקיים. קמתי ויצאתי. אולי בדקתי שלדלת העץ הכבדה שדרכה נכנסתי יש גם דרך יציאה.
הסתובבתי במסדרון, הבטתי מן החלונות אל נוף ההרים של מרחבי יהודה. על הקירות היו תלויות תמונות של רבנים מזוקנים עטורים בכובד ראש. ככה אתה רוצה להיראות כשתהיה גדול? אתה רוצה בכלל להיות גדול?
השיטוט הוביל אותי אל הספרייה. את המראה לא אשכח, גם לא את הריח. מאות מדפים עמוסי ספרים מן הרצפה ועד לתקרת הספרייה. חדשים ובעיקר ישנים. כריכות חומות, אותיות מזהב ואין-ספור דפים. הלכתי בין שורות המדפים, התבוננתי, מיששתי, הרחתי. ריח של ספרייה דחוסה בחכמה של שנים. פה ושם פתחתי ספר דחוס מילים. פתחתי והשבתי למקומו. תוך כדי הילוך שאלתי את עצמי, האם יש סיכוי שביום מן הימים אסיים את הספרים הללו? לא את כולם, מדף אחד? ספר אחד? ואם אלמד, מה הטעם – הרי רבים כבר למדו בו לפני. ונניח, רק נניח שארצה ביום מן הימים, וכי יש מקום או צורך בספרייה הענקית הזאת לספר משלי?
יד ה' הקרתה לפני ספר קטן בכריכה כחולה, במדף השלישי שמצד שמאל, סמוך לקיר. "אורות התורה". פתחתי. קראתי. לא הבנתי דבר, אבל נשמתי יצאה בדברו. לא הכרתי אותה. זמן טוב להכיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חם באתר
play3
מגזין
תכנית 'בא בזמן' ליום הזכרון ויום העצמאות
Shape-2
מגזין
נחשף: הנאום ההיסטורי שנלחם ומנע את איסור השחיטה
נחשף: הנאום ההיסטורי שנלחם ומנע את איסור השחיטה
Shape-2
מגזין
גדל באיראן, הפך לקצין מצטיין ב-8200 ויקבל את אות הנשיא
גדל באיראן, הפך לקצין מצטיין ב-8200 ויקבל את אות הנשיא
Shape-2
מגזין
בציבור החרדי וברשתות החברתיות: המיזמים הייחודיים להנצחת חללי צה"ל
בציבור החרדי וברשתות החברתיות: המיזמים הייחודיים להנצחת חללי צה"ל
play3
מגזין
תפתח הטובה: מיאל מסווארי על רמת דלתון ותכנוני נסיעות מדליקות