למה לא ידע אברהם על הפיכת סדום?
כשסדום עמדה להיהפך, נאמר “וה’ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה” (בראשית י”ח, י”ז) ורש”י מסביר “לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו”. אך יש לשאול אם אברהם היה נביא, מדוע באמת לא ידע על הפיכת סדום הצפויה, עד כדי כך שה’ צריך להודיע לו במיוחד? החתם סופר מחזק את השאלה ומציין שהנביאים ידעו בדרך כלל מה מתוכנן לקרות לאומות שמסביבם “יש לומר אי היה אברהם מגיע במדרגת נבואתו להודיעו אשר יעשה במשפט אומה או עיר פלוני, לא היה נמנע ממנו הידיעה כמו שנאמר לישעיה וירמיה ויחזקאל על כמה אומות מה שאינו מגיע לישראל כלל וכדכתיב בריש ירמיה ‘נביא לגוים נתתיך'” (תורת משה וירא ד”ה כי ידעתיו).
אלא מסביר החתם סופר שאברהם אבינו לא ידע, כי לא הגיעה מדרגת נבואתו לידי כך לא מפני שלא היה ראוי, “אלא שלא היה פנאי לייחד מחשבתו ולהתבונן בענינים גבוהים כאלו מפני שהיה מתעסק עם בניו ואת ביתו אחריו ללמדם דרך ה’…” (שם). אברהם אבינו לא ידע מה מתוכנן לקרות לסדום משום שהוא דאג לאחרים לפני שהוא דאג לרוחניות הפרטית שלו. ולכן לא היה לו פנאי להתרומם למדרגה רוחנית כזאת שיידע על הפיכת סדום.
בזה, החתם סופר מלמדנו יסוד גדול – שמי שדואג לאחרים לעולם אינו מפסיד רוחניות בשל כך: “וכיון שהשפיל דעתו ושכלו לכבוד השי”ת ללמדם דרך ה’ והפסיד לעצמו מדרגת נבואתו, לכן אמר הקב”ה ‘המכסה אני’, כי בשביל זה יפסיד?! הלא ידעתי שכל עצמו שלא הגיע הוא לזה, רק למען יצוה את ביתו אחריו וק”ל” (שם). הקב”ה דאג להודיע לאברהם מה מתוכנן לקרות לסדום, כדי שלא יפסיד משום דאגתו לאחרים.
