“ראשונים כמלאכים”

הסברים רבים ושונים ניתנו לפרשתנו לסוגיית “מי מריבה” אשר באו להסביר כיצד ובמה חטא משה רבינו, שנענש בעונש חמור כל כך שלא להיכנס לארץ שכל כך התאווה לה.
האור החיים הקדוש מביא עשרה פירושים שונים של ראשונים ואחרונים, כרש”י אבן עזרא ועוד, את חלקם הוא דוחה ומבאר את פירושו.
המתבונן בדברי רבותינו – מרן הרב קוק זצ”ל בספרו ‘מדבר שור’ ובנו הרצ”י זצ”ל בשיחותיו (עי’ שיחות הרצי”ה לספר במדבר) – לא ימצא הסבר כזה או אחר על חטא מי מריבה ועל חטאו של משה רבינו. נראה כי רבותינו, שראו את הרוחות הנושבות כבר בדורם, החל מבעלי ביקורת המקרא ועד הורדת דמותם של אבות האומה לגובה העיניים ולמטה מכך בדורנו, ראו צורך ללמדנו בינה שאין זה פשוט כל כך ולא רצוי לדרוש מעל כל במה או עלון בחטאם של גדולי עולם. וכך כתב מרן הרב זצ”ל: “אנו מסתכלים בדורות הראשונים המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים… והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות ובגדולת קודש. הננו מבינים שהזיק הנשמתי הוא היסוד… כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכוח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כוחנו הרוחני מתאמץ וכוח גבורתנו מתעדן” (אורות עמ’ יג). כלומר, “דווקא מתוך ציור הדמות בשיא גדולתה ועמקותה ובכל אמיתתה, מתעורר הגעגוע ומתגבר החשק להתעלות והיטהרות. אותו החשק הממריץ מעתה את כוחות חיינו הוא פרנסתנו הרוחנית הוא הרווח הלימודי הגדול אותו רכשנו מלימוד האבות” (‘לאמונת עתנו’ ח”ג מאמר ‘ראשונים כמלאכים’ עמ’ קטז). וכן שמענו רבות בשיעורי הרצי”ה את היחס המיוחד והזהירות אף בין התנאים אלו לאלו, ורבי יהודה הנשיא כשהיה לו צורך תוך כדי שיעור להקשות על רבי יוסי היה מקדים ואומר “אנן עלוביא מקשיא על רבי יוסי?!”.
נלמד מרבותינו, מדבריהם ומהימנעותם מדיבור בסוגיה זו, את ההתבוננות הנכונה והעמוקה על גדולי אומתנו וכך נוכל באמת ללמוד מדרכם ומגדולתם בצורה האמתית והישרה.