א. תפילה תמידית
בין הטעמים לקריאת מגילת רות בחג השבועות מוזכר, שכיוון שדוד המלך ע”ה מת בעצרת (שבועות) והקב”ה ממלא שנותיהם של צדיקים בוודאי גם נולד בעצרת, ומגילת רות נכתבה ליחס את דוד (שערי תשובה סוף סימן תצד).
מוסיף על כך השפת-אמת ואומר ששמע מפי זקנו, שזה בא לחבר תורה לתפילה כי דוד המלך נאמר בו ‘ואני תפילה’ (שפת אמת שבועות תרמ”ג).
בצאתנו מחג השבועות לקראת יישום המשימות שקיבלנו עלינו בלימוד התורה והפצתה, צריכים אנו גם להתבונן בעניין התפילה ולהתחזק בה.
בהקדמה לסידור עולת ראי”ה מביא מו”ר הרצי”ה זצ”ל פסקאות מכתבי הרב קוק על ערך התפילה, ובפרק הראשון הוא כותב על “התפילה המתמדת של הנשמה” שהיא “מתאמצת תמיד לצאת מן ההעלם אל הגלוי”.
רבינו הרצי”ה ביאר דברים אלו וכתב ש”הנשמה זה האדם האמתי והגוף זה הצד החיצוני של מהות זו, האדם הגופני נתון במצבים שונים של בריאות, וכל מיני גורמים שמשפיעים עליו, אבל האדם האמתי, החי הנשמתי, יש בו מצב תמידי של הזדהות עם מקור החיים, מתוך עצם עובדת היותו חי.
ונמצא שכל מציאות החיים שלנו כשאנו במצב של חיים בעולם הזה, היא פגישה עם התפילה המתמדת של הנשמה, עם הפנייה הקבועה אל הקב”ה. ולמצב זה של הנשמה יש צורך להתגלות בחיים, במציאות. ולזה עוזרת התפילה הגלויה, “התפילה הממשית, המעשית שלנו, היא גילוי מן הכוח אל הפועל את מה שגנוז במעמקי הנשמה את הצימאון לאל-חי, נשמתנו נמצאת בעולם הזה, בתוך מציאות של גוף, בתוך מערכת של כוחות נפש שונים ומצבים שונים ועניין התפילה הוא – לגרום לפניית הנשמה אל האלקים, להתפשט ולהתגלות בכל הכוחות ובכל המצבים”. וממילא אם עובר זמן ואדם אינו מתפלל או לא מתפלל כראוי, בכוונה, נוצר מצב של חוסר חיים. ומתוך כך, אומר הרצי”ה “נוצר במצבו הרוחני של האדם מצב של חלודה רוחנית, חולשה רוחנית, מחלה”, אך טוב ה’ לכל ונותן לו שוב “מתנה ממעל, את מתנת התפילה, והוא הולך ומתרפא, ועומק החיים של ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם הולך ומתגלה” (מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ רלה).
ב. בוא אל התיבה
כיצד זוכה אדם לכך? מלמד הרב מ”צ נריה זצ”ל, “בוא אל התיבה, היכנס כולך לתוך תיבות התפילה! הכנס את כל יישותך בעבודת התפילה” (‘אורות התפילה’). איך יגיע האדם לעבודה מסוג זה? לימדונו חז”ל “אמר רב חסדא – לעולם יכנס אדם [מרחק] שני פתחים. שואלת הגמרא: שני פתחים? אלא שיעור מרחק שני פתחים, ואחר כך יתפלל”. המהר”ל (בנתיב העבודה פרק ה’) מסביר – שהפתח האחד נועד כדי להסתלק מן החוץ, כלומר שהוא מסלק עצמו מכל עסקי העולם, והפתח השני – להתייחד עם השם יתברך שהוא מתפלל לפניו. ושניהם נצרכים. אומר המהר”ל “כי אם אינו מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ אף שהוא פונה לה’ יתברך ומתפלל לפניו, מכל מקום יש כאן עיכוב המחשבה והוא מעכב הדבקות עם ה’ יתברך, ואם מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ, עדיין צריך שיתחבר עם ה’ יתברך”. נלמד מכך, שהתחברות, דבקות אמת בה’ יתברך, שנותנת לנו התפילה, ואותה קרבת אלקים שהנשמה דורשת אותה – תבוא רק אם אכן נדע לבוא כל כולנו לתפילה לתיבותיה – נתנתק מן החוץ, מכל מה שמסיח דעתנו, נתנתק מן הנייד (ואפילו כשהוא רוטט הוא מסיח את הדעת) מהודעות הsms- ה’דחופות’, ומכל פנייה שהיא אל החוץ, אז נזכה להיכנס לפתח השני של הדבקות באלקים אמת, ונשיג מהמתנה הנפלאה הזו של התפילה את מה שהיא נועדה לתת לנו – קרבת אלקים של “ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים כולכם היום”.
