“כי אתה אלקים אמת”

“כי אתה אלקים אמת ודברך אמת יקום לעד” – כך אנו מסיימים את ברכת המלכויות במוסף של ראש השנה. מה הכוונה במילה ‘אמת’, וכיצד היא מביעה במיוחד את המלכת ה’ בעולם?
בשיחתו הראשונה לראש השנה אמר הרצי”ה זצ”ל: “מצות היום בשופר, כמו שכתוב ‘יום תרועה יהיה לכם’ – מגדיר הרמב”ם בהלכות שופר כגזרת הכתוב. אשרינו שיש לנו מצוות כאלה… מה טוב חלקנו בגזרות הנעימות הללו” (שיחות הרצי”ה מועל ח”א עמ’ 15).
טעמים רבים הובאו לתקיעת השופר ומדוע מדגיש רבנו שמצוה זו היא גזרה? ואפילו הרמב”ם הוסיף טעם וכתב “רמז יש בו, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם” (הלכות תשובה פ”ג ד’). וזה אמנם הטעם המפורסם של תקיעת השופר לעורר את האדם לתשובה, ומדוע מזכיר ומדגיש הרצי”ה שזו גזרה? הרב באוה”ת (ט”ו א’) כותב “הרגשת האמת היא יסוד התשובה, ההכרה שהעולם כולו וכל הופעותיו הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המחלטה האלוקית. (הכרה זו) משרישה בלב אהבת אמת בהירה”, וממילא, ממשיך הרב, כל ביטוי, בדיבור, בתנועה או במעשה, שמנוגד לאמת זו הוא נטול מן העולם. כלומר הקב”ה הוא מקור הכל, והוא האמת המוחלטת. התורה תורת אמת וחותמו של הקב”ה אמת. אמת זו מקיימת את המציאות, ונותנת את המשמעות לכל, וכל מה שיש וקיים בעולם הוא רק מכוח שייכותו לאמת מוחלטת זו. כשהכרה זו נעשית חיה בלב, מכיר האדם איך כל ביטוי שמנוגד ליסוד האמת אינו ראוי ואינו שייך, כי איך אפשר לעשות משהו שמנוגד לאמת זו. הרגשת האמת מביאה את האדם להבנה שמעשה העבירה לא רק שהוא סותר את חוקי התורה, מזיק ומקלקל, אלא הוא מנוגד לרצון הפנימי של נשמתו והוא לא אמתי ולא ממשי. מתוך כך הוא בודק את עצמו ומרגיש מה במהלך חייו סותר את האמת “ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת” (אוה”ת).
אל הרושם של אמת זו מעורר אותנו השופר. הטעם של הרמב”ם ‘עורו ישנים’, הוא אחד הטעמים הגלויים, אך הרבה למעלה מכך: הוא הידיעה שזו גזרת הכתוב. לא לחינם פתח הרמב”ם בהודעה שזו גזרת הכתוב אלא בא ללמד שראש השנה הוא יום שאנו מחשבים חשבונו של עולם מצד הקב”ה, מצד הערך המוחלט, האמתי, הגנוז בגזרה האלקית. יסוד התשובה הוא החזרה אל האמת המוחלטת כפי שהיא בעיני ה’, ‘כי אתה אלקים אמת ודברך אמת וקיים לעד’ ולא אל האמת כפי מה שאנו תופסים אותה, שנדע שמעל כל כוונותיו מצות השופר זו גזרת הכתוב. בידיעה זו מונחת האמת.
עלינו לזכור תמיד שכל ההבנות שאנו משיגים הן אמנם נכונות אך הן כאַיִן מכל האמת כפי שהיא אצל ה’, ומה שנותן ערך לכל מעשינו הוא הגזרה האלקית, ודאי כל הכוונות והמחשבות כלולות במצוה אך המצוה עצמה כוללת בתוכה שלמות לאין ערוך.
הבנה זו היא היסוד של ראש השנה, מכוח מחשבה עליונה זו, מקבלת האומה וכל יחיד את ערכו האמתי, על ידי השתייכותו לגודל הזה. בזה הוא ממליך באופן מוחלט ואמתי את הקב”ה על עצמו ועל העולם כולו ועל ידי כך מתבררת זכאותם של ישראל ושל כולנו יחד בדין ונכתבים ונחתמים אנו לחיים טובים ולשלום.