“ראה!” בפרשה זו נפגשים בדבר ד’ המגיע אלינו במראה. יש מה לשמוע – מה שדבר ד’ משמיענו, ויש מה לראות – מה שדבר ד’ מראה לנו. הראייה נמשכת מאז ועד הנה לכל ישראל ועד דורנו זה. “עולת ראיה”, “אגרות הראיה”, וכל האורות שלנו למיניהן גם הן שייכוֹת ל”ראה” של התורה.
ראייתו הזכה של מרן הראי”ה זצ”ל, נקנתה על ידו בכל כוחותיו. ראייה זו נובעת מתוך כוח האמונה, מתוך הבנת הנהגות ד’ עם ישראל, המתגלות בכל סדרי הדורות, ובאות לידי ביטוי בכל דברי תורה שבכתב ושבעל פה, הקובעים את דבר נצח ישראל בברית עולם שלא תמוט. מתוך כך, ראה מרן הראי”ה זצ”ל בוודאות, איך כל מערכות הדורות עם כל עקומי נפתוליהם, כולם, ביודעים ובלא יודעים, פונים כלפי מעלה לטובה ומשתכללים ומתברכים באמת.
כתוב בתהלים [1]: “ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון”. לביטוי “ציון” יש מובן כפול: ציון של מעלה, וציון של מטה, ואין סתירה ביניהם. רש”י מסביר שציון של מעלה מכוונת לציון של מטה. את ציון של מעלה אנו מגלים מתוך הבטה בנפלאות ד’ – נפלאות תורת ד’ ונפלאות מעשה ד’. כאן, בהר הקודש שבירושלים, אנו לומדים לראות את מעשה ד’ בצבא, במלכות ובמדינה, לראות את גבורת מעשה ד’ שמופיעה על אף ומתוך כל הסיבוכים של הפוליטיקה הגויית, ולראות את קידוש השם שבחברה הישראלית, בארץ ישראל ובמדינת ישראל. בישיבה אנו לומדים לראות את ציון של מעלה בתוך ציון של מטה. ציון של מעלה מתגלה במיוחד על ידי “שערי ציון”. שערי ציון “המצוינים בהלכה”, כדברי חז”ל, הם הגדלוּת והנפלאוּת של קידוש השם שמופיע בישיבה, בחריפות ובקיאות, בשקידת התורה וקיום התורה, בידיעת הראשונים והאחרונים, בהדרכה של לימוד וקיום התורה. מתוך שערי ציון אלה המצוינים בהלכה, מתגלה ציון של מעלה, אור ד’ שבישראל.
מתוך עמקות ואמיתיות דעת של תורת ד’, אנו מתרוממים יותר ויותר להכיר את נפלאות ד’ בתורת ד’ ובמעשי ד’ המציאותיים של גאולת ישראל [2].
מקורות:
[1] תהלים פ”ד, ח’.
[2] נפש הראיה עמ’ כ”ב-כ”ג, שיחות הרצ”י דברים עמ’ 236, הרב זצ”ל עמ’ 4-6.
