אשר בחר בנו מכל העמים \ ב’ טבת תשכ”ח
נתחיל את הפיסקה הזאת, של ברכה בתורה תחילה. זה גמרא בבבא מציעא (פ”ה) ובנדרים (פ”א א’): ‘על מה אבדה הארץ, על שלא ברכו בתורה תחילה’. ברכה בתורה תחילה: “אשר בחר בנו מכל העמים”, ומכאן מגיעים לקבלת התורה. ‘עם זו יצרתי לי’. אם כן הברכה השנייה,
“ברוך אתה ד’ אמ”ה אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו“.
הבחירה, יסוד האמונה, יסודי יסודות. “הבחירה האלהית בישראל, זאת היא סגולתה המיוחדת של כנסת ישראל, שהוא דבר“, עכשיו זה נוגע, חוזר למפרע לדברים שהזכרנו מקודם. לימוד, לימוד תורה, לימוד מצוות, אם כן בערך מה שהזכרנו מקודם, זה שייך לחיוב האדם, מעשה אדם. אדם שזוכה לברר הלכות, לימוד תורה. ומתוך זה לקיום במעשה. ועל זה נאֹמר נפגשים במובן של לימוד. יש שני המובנים של לימוד, כמו שדברנו. לימוד עבודה בשכל, ולימוד התרגלות וחנוך. אבל באמת, כל זה, כל השפע הגדול וכל האוצר הגדול וכל ריבוי הפרטים שבלימוד תורה ובקיום תורה – כל זה שייך לשורש היסודי של מציאות ‘בחר בנו מכל העמים’, של הטבע, המהות שלנו שאנחנו שייכים לתורה. שתורה שורה בקרבנו. זה היסוד. ומתוך כך כל הלמוד. כל פרטי הלמודים, ופרטי הקיומים, מתוך היסוד, מהשורש הזה. אלה דברים פשוטים – אצלנו, אולי הם עוד לא פשוטים כל כך לצערנו, עוד לא הגענו לכך שהדברים פשוטים לגמרי בכל הישיבות. סוף, סוף, מוכרחים להגיע, לימוד לכל תלמידי חכמים לכל עוסקי תורה. בשנה הזאת למדנו עם קבוצת תלמידי חכמים, ‘הקורס המזורז’ (ראה ספר סגולת ישראל לרבינו). קורס מזורז של לימוד סגולת ישראל. למוד מה זו סגולה. הנה,
“הבחירה האלהית בישראל“, שרבש”ע בחר בישראל, מה שרבש”ע בוחר, אלוקים בוחר – אז הוא עושה ככה, זאת יצירה. בחר את השושנה ואת החבצלת ואת הקוצים ואת הדרדרים. בספר ה’כוזרי’, בחר את סוג הפרחים האלה, סוג הצמחים סוג הדוממים, וסוג האנשים, סוג בעלי החיים האלה. יש בחירה, מן המובחר, בחירת מינים סוגים, “הבחירה האלהית בישראל, זאת היא סגולתה“, כאן המושג סגולה, עם סגולה, “זאת היא סגולתה המיוחדת של כנסת ישראל“, שהוא לפני לימודים. על יסוד זה יש ערך לכל הלימודים, “שהוא דבר העומד ממעל מכל למוד“, מהות הנשמה, נשמת ישראל, תכונת ישראל, יצירת ישראל, ‘עם זו יצרתי לי’, “העומד למעלה מכל למוד ולמעלה מכל הבנה ומכל הסתגלות מעשית“. למעלה, המקור השרש. מתוך זה נמשך כל למוד וכל הרגל וכל חנוך וכל הסתגלות מעשית.
“בחירה עליונה היא זו“, ‘אתה בחרתנו’, “בחירה עליונה היא זו מתוך הכרה של סגולת הויה מיוחדת באומה זו, המחטבת אותה ביחוד מכל העמים“, זו לשון הגמרא (חגיגה ג’): ‘אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם’, (דברים כ”ו י”ז) ‘את ד’ האמרת היום וד’ האמירך’. “המחטבת“, חטיבה מיוחדת, “המחטבת אותה ביחוד מכל העמים, אשר הם ראויים“, הבחנה, הם, כל העמים, צלם אלוקים יש גם אצל גוים ממעשה בראשית. צלם אלוקים מתגלה בדעת, מתגלה בשכל, באופן טוב באופן ישר, אז אומות העולם יכולים להשתמש בכוחות שנתן להם יוצר האדם, להשתמש לטוב וכד’, “אשר הם ראויים להשתמש בשמושים אחרים של סגולת האדם“, גם כן סגולה של האדם, “בסגולת השכל האנושי“, ‘אתה חונן לאדם דעת’, מתנת אלוקים, “בסגולת מוסרו“, ‘האלוקים עשה את האדם ישר’, “בסגולת חושו העדין ליופי ולתפארת החושים“, צדדים שונים של מתנות אלוקים של האדם.
“אבל לא בסגולה העליונה האלהית, בסגולתה של תורה“, ‘תורה בגוים אל תאמין’, חכמה, שכל, יוכל להיות, “אבל לא בסגולה העליונה האלהית, בסגולתה של תורה, של הארת המגמה האלהית בכל יצוריו“, בתורה, הקביעות המרוכזת, לב שבאומות, לב העולם, מרכזיות הבריאה, ‘הסתכל בתורה וברא את העולם’, גילוי האור האלוקי שבכל הנבראים, יעשו כולם אגודה אחת, בכל היצורים, מתוך מה שמרוכז ב’עם זוּ יצרתי לי’. בסגולתה, אבל לא בסגולה העליונה האלהית, בסגולתה של תורה, של הארת המגמה האלהית בכל יצוריו, בפרטיהם ובכלליהם, המובלטת באותיותיה של תורה, במצוותיה“, בכלליותיה ובפרטיותיה, “במצוותיה, חוקיה ומשפטיה, וכל התגלותה האלהית האין סופית, – זאת היא מתנת ישראל הנבחרת.
הסגולה הזאת“, סגולת הנשמה הזאת, פרצוף הנשמה הזאת, הפסיכולוגיה הציבורית הזאת, הנשמה הכלל ישראלית, זה היסוד והשורש והמקור להתגלות התורה בישראל, ומישראל לעולם, ומכאן כל פרטיה ודקדוקיה, “הסגולה הזאת היא היא הבסיס לכל הלמוד ולכל הקיום הפעולתי של תורה“, מתוך כך ערך לכל העולם כולו, “והיא היא המשלימה את כל העולם האנושי של כל העמים“, בחר בנו מכל העמים, “שרק אז“, מהמקור האלוקי של תורה, של המשך תורה מן השמים, שמרוכזת בחלק האדם הזה, מתוך כך יש ערך לתוכן חיים לכל העולם, לכל האנושות, “שרק אז יש לכל התכסיסים של סגולת האדם אחרית ואחיזה אידיאלית אמיתית אלהית במציאות, על ידי מה שמתוך כללם נבחרה אומה קדושה זו“, בחר בנו מכל העמים. זוכים כל העמים, שמתוכם מתעלת, עליון על כל העמים.
“נבחרה אומה קדושה זו, המופיעה באצילות קדושתה של תורה, להאיר את כל המחשכים ולהגיה אור יקרות על כל האורות הרוחניים והמעשיים אשר לכל העמים תחת כל השמים. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, זאת התורה שהיא שלו“, חמדה גנוזה שמימית, תורת ד’, “זאת התורה שהיא שלו, שהיא הארתו האלהית מאור החיים של חפצו הגבוה“, ‘בתורת ד’ חפצו’, ‘וכל אשר חפץ ד’ עשה בשמים ובארץ’, “מאור החיים של חפצו הגבוה מכל היקום כולו: ‘תורתו’“, לשון הגמרא במסכת שבת (ק”ה ב’) לגבי מתן תורה, אנכי, אנכי ד’ אלוקיך, אנכ”י ר”ת, “‘אנא נפשי כתבית יהבית’“, כתבתי ונתתי נפשי, את עצמי כביכול. יש בגמרא ברכות (ה’ ב’), לגבי זה, ‘כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזֹבו’. הלוקח, נתן עצמו, כביכול רבש”ע הוריד, ‘וירד ד’ על הר סיני’, נתתי וכתבתי עצמי, לכם בתורה, “חמדה גנוזה“, זו לשון הגמרא שם, חמדה גנוזה.
“חמדה גנוזה שמשתעשע בה, החכמה האלהית העצמית“, יש חכמה אנושית. חכמה אלוקית, עצמית אבסולוטית, “המזהרת את אור כל היש, המאירה באורה העליון על ההויה מראש ועד סוף, אשר רק לאל בורא כל היא גלויה, ומשם מופעת תורה שלמה זו: תורתו“, הנתונה לנו. בירור הדברים, תורה, אמונה וישראל, מילים אחדות, תמצית של הכל. מכאן ההדרכה,
“ברוך אתה ד’ נותן התורה“.
מכאן ההדגשה של ההתחדשות, נותן בלשון הווה, “ברוך אתה ד’ נותן התורה. אין זה דבר חדש, שכל מה שבא משום הסתגלות עצמית, משום התלמדות והתרגלות, ראוי להיות מוסיף והולך“, שכלול, חינוך, חינוך טוב התקדמות התפתחות, יש מקום לשכלול, ‘מוסיף והולך’ בחנוכה, “ראוי להיות מוסיף והולך, מתעלה ומתפתח, מזמן לזמן“, ובהרבה שכלולים, בהרבה פיתוחים, בהרבה השלמות, “ראוי להיות מוסיף והולך, מתעלה ומתפתח, מזמן לזמן ומדור לדור, בציצים ופרחים, בהתענפות והשתרגות“. אם כן זה בכלל. דבר חשוב, דבר גדול שמתגלה, במשך ההיסטוריה, במשך דורות, מתגלה בגדלות אלוקית, עניין עוד, עוד, עוד למוד. אבל כאן יש משהו מיוחד.
“אבל דבר נפלא הוא, אם סגולה עצמית“, כאן זה החילוק. אם החילוק בין מה שסגולה עצמית, ומה שלימודית. אדם מתפתח, משתלם בחכמה, מתגדל, מזמן לזמן, מדרגות. יש לימוד מדע, יש חכמי מדע גדולים, מוסיפים עוד, גם פרטים, התקדמות המדע, ציצים ופרחים. אם כן, זה לא דבר חדש, מכירים מצב כזה. מה? מתוך דברים שמגלים, גילויים שמגלים את הכישרונות של האדם, כוחות של האדם. האדם מתפתח הוא מוסיף כישרון, הוא מוסיף פעילות בכישרון שלו וכד’, דרך ההשתכללות. “אבל דבר נפלא הוא“, זה, במאי עסקינן כאן, אנחנו עסקינן בדבר כזה שהוא לא אנושי, שביסודו לא אנושי, תורתו, ביסודו סגולת נשמת היצירה של ישראל, סגולה אלוקית, מתנת אלוקים הנתונה לנו. אם כן לכאורה מה שייך כאן לחדש? עתיקא קדישא. כולל כל הבריאה כולה, נשמת כל הבריאה כולה, לב כל הבריאה כולה. אז נעשה, ‘בראשית ברא אלוקים’, אז נקבע ונעשה. נתן התורה ונעשה.
כאן החידוש הגדול, שמה שהוא כל כך מקורי שרשי עליוני אלוקי עתיקי – זה ניתן לנו. ניתן לנו, ‘כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הראה הקב”ה למשה מסיני’. התחברות שמים וארץ מתוך זה. זה החידוש המיוחד שיש כאן, “אבל דבר נפלא הוא, אם סגולה עצמית“, סגולה של עצמיות, מהות, “שהיא חסינה“, חוסן, תוקף, “כחֹסן עצמיותה של ההויה“, ‘אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ’, ‘הסתכל בתורה וברא את העולם’, חסינותה ותָקפה של תורה, כתוקף כל היקום כולו, תוקף שמים וארץ. “היא“, עתיקות כזו, עליוניות כזו, עצמיות כזו, עצמיות אלוקית כזו, אנכ”י, אנא נפשי כתבית יהבית. וכאן, אנא נפשי כתבית יהבית, והיא מקבלת חידושים וחידושים וחידושים עד אין סוף, “היא תהיה הולכת ומזדרחת בפנימיות מהותה בשטף הזמנים, בכל עת ובכל רגע.
וזה הוא הפלא העליון מאורה של תורה בישראל“, ישראל, קדושת ישראל, סגולת ישראל, סגולה ‘עם זוּ יצרתי לי’, מציאות אלוקית. לא אנחנו עשינו את עצמנו, רבש”ע עשה אותנו ככה, חטיבה אחת בעולם. והפלא העליון, מה שכל כך סגולתי, כל כך בעל כרוחנו, כל כך כפית הר כגיגית, כל כך יצירתי מהותי, וזה הולך ומשתכלל ומתגדל ופורח, ציצים ופרחים במציאות שלנו, במציאות הרוחנית של שלמות תורה שבנו, “וזה הוא הפלא העליון מאורה של תורה בישראל, שגם מצד הסגולה הפנימית שלה, רז“, סוד, “נתינתה התלויה ואחוזה“, במה?
במקור האלוקי, במה שאנחנו נבחרנו מכל העמים, “בבחירתנו“, אין הכונה שאנחנו בחרנו, בבחירה אותנו, “מכל העמים, היא“, ‘ואתה מחיה את כולם’, “היא“, כל כך חודרת בתוכנו, וכל כך נמצאת בחיינו, ברמ”ח אֵברים ושס”ה גידים שלנו, בכל קורות ודורות של עם ישראל, כל כך שייך למהות העצמית שלנו, שהיא מתחדשת ונמשכת ומשתכללת, בכל המצבים כולם, בכל הדורות כולם, בכל חידושי תורה שבישראל. “היא הולכת ושוטפת בנו בתדירות, בשטף חי ומתחדש בתוכיותה של הנשמה, בכל עת ובכל רגע מרגעי החיים, בהווה התדירי“, נותן בלשון הווה. זו הרחבת דברים של הט”ז.
“וגם“, וכאן עוד דבר. אם כן זה הפלא הזה, העובדה הזאת. העובדה הנפלאה הזאת, ההתחדשות הבלתי פוסקת של מה שיסודי שורשי. שלכאורה אין מקום להתחדשות, עתיקא קדישא. אם כן העובדה הזאת, הפלא של העובדה הזאת, על זה עוד נוסף, מתוך זה שעומדים כל כך ומתבוננים ומכירים את זה, אז מתוך זה יש לעמוד על החשיבות המיוחדת של הברכה על כך, על כל השלמות הזאת, “וגם וביחוד, על רז הסגולה העליונה, אנו מברכים על הופעתה התדירית“, שני הצדדים זה לעומת זה, של כאילו סתירה, וזו לא סתירה, האחדות האלוקית השלמה, “המחדשת בנו עֻזה של תורה ופאר החיים שלה בשטף ההויה ההווית“, של הדור ההווה, כל הדורות ההווים, לכן, “ואנו מבטאים את הבטוי של התדיריות, המפכה ממעינה הטמיר בתוך מעמקי נשמתנו באין הפסק, ‘חדשים לבקרים רבה אמונתך’:“, לכן, “נותן התורה“. בעצם בקצור הדברים של הט”ז, מה שהזכרנו מקודם. שפה ברורה.
