תפלת שחרית הפיוט “יגדל” (הסיום)
(ישלח לקץ הימין משיחנו, לפדות מחכי קץ ישועתו)
המילה קץ. עסקים של קיצים, עניינים שלמים. המקור, עצם המילה, ‘מקץ שנתיים ימים’ (בראשית מ”א א), אותו הדבר, קצוב. מין דבר כזה, (וישב יעקב, ביקש יעקב לישב בשלווה…) קץ, יש גם בהלכה בשולחן ערוך. דבר קצוב בהלכות שבת, קצוץ, קבוע. קץ הימין, קץ משיח, קץ גאולה. מקודם הגמרא בסנהדרין צ”ז-צ”ח. קץ הימין, הקץ שלנו, קץ גאולה, גם כן מתבטא בשני אופנים. באופן פשוט פופולרי, קץ הימין, קץ הגלות, קץ הימים. וכאן בפיוט הזה, יש חידוש גרסה. לא ברור מי, מוצאים את זה בראשונים כמדומני. על כל פנים קדמון מאד. אינני זוכר אם על זה, או על שיר היחוד. יש מיחסים לרבי שלמה אבן גבירול, יש לרבי יהודה החסיד, קדמוני קדמונים.
כאן הביטוי: קץ משיח, ביטוי חדש, גרסה חדשה, קץ הימין. מכאן פירוש הדברים האלה. אם יש איזה דבר בימין. אנחנו יודעים שיש ימין ויש גם שמאל. חילוק בין ימין לשמאל. סדר הנחת תפילין, על שמאל, יד כהה. השמאל נקראת יד כהה. (יד החלשה. כמו כהו חושיו) הימין היד החזקה. הרבה דברים, פעולות מחולקות. אבל שניהם, הימין והשמאל, יש להם ערך בחיי האדם. הימין זה העיקר בסתמא. השמאל זה העוזר. “השמאל הוא העוזר להמטרות העיקריות שהן ראויות להקרא בשם ימין“. במציאות גוף האדם, בימין ובשמאל, ימין העיקר והשמאל מצטרף. מתוך כך ועל זה גם פעולות שבשמאל. פעולות ימין הן הפעולות העיקריות לכאורה. פעולות של שמאל מצטרף. “השמאל הוא העוזר להמטרות העיקריות שהן ראויות להקרא בשם ימין“.
על פי זה, “כל המאורעות בעולם מביאים הם להמטרה הרצויה“, תכלית העולם, “המושקפת לקורא הדורות מראש ברוך הוא“. סדרי כדור הארץ, סדר גאולה ישראל קדמו לעולם. עיקרה בימין ויש שגם בשמאל. “כל תולדות הימים וכל גלגולי הגלויות של האומה הינם חוליות עוברות“, עובר בכל שלמותו הגנוז, “בשלשלת הגאולה האחרונה“, השלמה, העיקרית, “שתביא את המעמד התכליתי, המכוּון מההויה של האומה“, יש מאמר חז”ל בעניין זה: בתשעה באב יבוא משיח. ‘עם זוּ יצרתי לי’, יצירת ישראל בצורה כזו שמכוּונת לתכלית, “כל תולדות הימים וכל גלגולי הגלויות של האומה הנם חוליות עוברות, בשלשלת הגאולה האחרונה שתביא את המעמד התכליתי, המכוּון מההויה של האומה“, ‘עם זוּ יצרתי לי’, “וכל התלוי במציאותה.
על כן נקרא הזמן האחרון, שיביא עמו את אור הגאולה, ואורו של משיח יִגלה בעולם“, נקרא, “קץ הימין“, הימין זה העיקר, וגם קץ הימים “כלומר אחרית כל הדברים אשר קדמו לאותו הפרק“, השמאל מכשיר לימין, “אחרית כל הדברים אשר קדמו לאותו הפרק בתור מכשירים לו“, את התוכן, “ומובילים אליו. ומתוך שהצפיה בעצמה אל השלמות האחריתית“, שואלים אדם ביום הדין: ציפית לישועה. הצפייה, הבטחון, האמונה, התקווה, צפיית ישועה, “שהצפיה בעצמה אל השלמות האחריתית היא מרוממת את הצופה והמחכה למצב רוחני ואידיאלי עליון, שהיא מכריעה אותו על ידי זה לכף זכות, על כן מקושרת היא הגאולה“, מקושרת הגאולה של משיחנו, קץ הימין, “עם החִכּוּי אל קץ הישועה“.
קץ הישועה מתבטא פה בקץ הימין. כל בשורות האלה, קץ, דבר סיום, תכלית, קבוע, קצוב, אחרית. אחרית כל הדברים שקדמו. במוסף של קדושה, ‘אחרית כראשית’, יש נוסחאות כאלה, “על כן מקושרת היא הגאולה“, הגאולה מקושרת עם הצפייה, עם הבטחון והאמונה והשלמות, מחכים אנחנו לך, “עם החִכּוּי אל קץ הישועה, וישלח לקץ הימין משיחנו“, שליחות משיחנו, גילוי משיח גילוי גאולה, מקושרת עם השייכות אל קץ הימין, קץ הקבוע, מהימין, מימים ימימה והימין. וכאן, “לפדות מחכי קץ ישועתו“. שלמות הזמן, שלשלת השלמה. כאן בסיום של ‘יגדל’, תחית המתים.
“מתים יחיה אל ברֹב חסדו, ברוך עדי עד שם תהילתו“.
רוב חסדו, זה ביטוי, הפסוק המפורסם, ‘עולם חסד יבנה’. “מגמת בנין העולם היא יסוד חסד עליון, ‘עולם חסד יבנה’“, עילוי החסד, “להוציא אל הפועל“, את הטוב, “את ההטבה היותר עליונה“. אם כן חסד, חסד עליון, זה ערך החסד הידוע לבורא עולם, “הידועה רק למקור כל הטוב יוצר ובורא כל ברוך הוא“. כך העובדה של ריבון כל המעשים.
“אמנם“, מתוך החסד מתגלה שטף סיבוב הסיבות, גלגול דברים, עד שמגיע, מתגלה הטוב, האחרית, “אמנם לשם הופעת השטף הגדול של החסד, שזהו רֹב חסדו“, ‘ארך אפים ורב חסד’, ‘רב חסד ואמת’, “שזהו רֹב חסדו“, ‘מתים יחיה אל ברֹב חסדו’, “צריכים לבֹא בעולם שבילים רבים, מהם רחבים ומהם צרים, מהם עקומים ומהם ישרים“, מסבב הסיבות, “למראה העין המוגבלת“, יש עין טוטפת, סיבוכים, עקומים וישרים, “וכולם הנם באמת ישרים בהחלט“, העין המוגבלת תופשת שינויים עקומים וישרים. אבל באמת, בהחלט אבסולוטי אלוקי, “וכולם הנם באמת ישרים בהחלט“, ברב חסדו. חסד אל, חסד אלוקים עליון, “ישרים בהחלט, מפני שעם כל סבוכיהם מביאים הם רק אל הטוב הגמור התכליתי“. לפי המטרה ולפי התכלית. לפי גלוי הסוף האחרון, השלמות.
“והחסד הגדול הזה, הבא ממקור רֹב החסד העליון“, יגלה, “יעמיד את“, כל “המציאות“, גם תחית המתים, “יעמיד את המציאות במצב כזה, אשר יִמְחה כל דמעה“, ‘ובִלע המוות לנצח ומחה ד’ אלוקים דמעה מעל כל פנים’, “וכל קלקול והרס יֵהפך לבנין, והמות יֵהפך לחיים, ותחית המתים ממנו תבֹא, מפני שהמעמד הנצחי דורש רק הטוב הגמור, שאין עמו שום עירוב של רעה ושל יגון וקדרות, ובהִגלוֹתו יבואר לַכל כי מעולם לא בא לעולם באמת כי אם טוב וחסד“, ממקור החיים, ‘כי עמך מקור חיים’, ‘אלוקים חיים ומלך עולם’, “ויֵצא מתוך הסכום הכולל של כל מעשי ד’, כי ברוך עדי עד שם תהלתו“, גילוי אלוקות מתוך כל סיבובי הסִבות.
שאלה: “ברוך עדי עד“, זה גם על מה שהיה כבר?
הרב: הביטוי “עדי עד” כולל הכל, נצח נצחים. עדי עד זה כמו נצח נצחים.
