א. אופנות בילוי. לאחרונה” הראה לי חבר תמונה שצולמה בפאב בירושלים. בולטות שם הכיפות. זה לא חריג. באזורים דתיים” ניתן לראות יותר ויותר צעירים וצעירות דתיים המבלים בפאבים. בעלי הפאבים גילו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בצעירים הדתיים ומקפידים לתלות תעודת כשרות במקום בולט. מה קרה? מה מביא נוער דתי לפאב? – אין זו שאלה: פשוט” הם מחקים את אחיהם הישראלים. ואחיהם הישראלים” מדוע הם מבלים בפאבים? – התשובה אף היא ברורה: הם מחקים את תרבות הפנאי הנהוגה במערב (ארה”ב ואירופה). הוי אומר: סגנון וצורת הבילוי הם תלויי אופנה. כשם שיש אופנות לבוש ותסרוקת” כך יש אופנות בילוי. וכשם שאלו מתחלפות מעת לעת” כך אלו מתחלפות מעת לעת. אופנות הבילוי מתחלפות” ובעקבותיהן הולכים הצעירים. תקופה-תקופה ואופנת הבילוי שלה. היתה תקופה שבני הנוער נהרו אל הפסטיבלים ההמוניים והרועשים” אחר כך הם עברו אל בתי הקפה השקטים והאינטימיים. ובתווך – מועדונים” מסעדות יוקרה. ועתה הפאבים.
צורות הבילוי מתחלפות בראש ובראשונה כיוון שהשגרה – גם שיגרת הבילוי – סותרת את מה שהצעירים מחפשים בבילוי: לעורר ריגוש” לשבור את השגרה” להיפגש עם החדש והשונה. שנית: האופנות מבטאות הלכי רוח תרבותיים. הבילוי בפאב שבו מוגש משקה אלכוהולי משתלב היטב ברוח התקופה: כמיהה לחירות מכבלי הגוף והרוח” צימאון לשמחה סוערת גם אם היא מלאכותית” מוכנות להתנסות בפריצת גבולות ומחסומים פנימיים. האלכוהול מסייע להשיג זאת.
ב. בין שמחה לתענוג. תרבות הבילויים נועדה להעניק לאדם שמחה ועונג. על ההבדל בין שמחה לעונג” עמד הראי”ה קוק בביאורו למחלוקת בין הלל לשמאי האם בוצרים בטהרה או לא” כלומר האם הבציר חייב להתבצע בטהרה (“עין איה” שבת דף יז א). חז”ל מציינים שהלל ושמאי נחלקו רק על הבציר ולא על המסיק. הם מסכימים שאין מוסקים בטהרה” כלומר המסיק איננו חייב להתבצע בטהרה. מסביר הראי”ה קוק זצ”ל שמאחורי מחלוקת הלכתית זו מסתתרת מחלוקת רעיונית עמוקה. הבציר הוא בציר הענבים לשם ייצור יין” המשמח לבב אנוש – “יין ישמח לבב אנוש”. המסיק הוא מסיק הזיתים שמפיקים מהם שמן” המשמש לתענוג גופני (סיכת שמן על הגוף היתה מקובלת בעבר. עונג לגוף). היין מביא לשמחה. השמן – לתענוג.
הלל ושמאי מסכימים שאין חובה למסוק בטהרה – אין לחייב את מי שרוצה להתענג לחבר את התענוג שלו לקודש” למצווה. אבל ביחס לבציר הענבים – כלומר” לשמחה הבאה עם היין – נחלקו הלל ושמאי. שמאי דרש שהשמחה תהיה טהורה וקדושה. לעומתו” סבר הלל שכל שמחה אנושית טבעית רצויה גם אם היא איננה מחוברת לקודש או למצווה. חז”ל מוסרים שלבסוף התקבלה דעתו של שמאי – בוצרים בטהרה. שמחה רק מתוך טהרה!
מה ההבדל בין שמחה לתענוג? מדוע יש להקפיד על איכות השמחה יותר מאשר על איכות התענוג? מסביר הרב קוק שהשמחה היא בדרך כלל בעלת אופי חברתי (אין אדם שמח לבד אלא שמח עם חבריו)” לעומת התענוג שהוא אישי. נדרשת זהירות יתר בשמחה חברתית שתיעשה בטהרה” מפני שכאשר השמחה החברתית מתפרצת בסביבה שאיננה טהורה היא עלולה לסחוף אחריה את הנוכחים מטה מטה.
למרות זאת” הלל לא דרש לכרוך את השמחה במצווה על מנת להבטיח את טהרתה. עינו הטובה הביטה על הנשמה הטהורה של עם ישראל ונתנה אמון ביהודים שיידעו לשמוח עם יין גם ללא מגבלות והקפדות מיוחדות. לעומתו” סבר שמאי שהשמחה עלולה לעורר את הצד השפל שבאדם ולהביא אותו לחקות את אופנות הבילויים המקולקלים של אומות העולם” ולכן דרש שהשמחה החברתית המהולה ביין תתקיים במסגרת טהורה וקדושה. עם ישראל הכריע כשמאי” מתוך מבט מפוכח על המציאות” ומאז “השמחה הישראלית תהיה מחולקת [= מובדלת] משמחת עמים אחרים החיים רק על פי טבעם. שמחתם של ישראל צריכה להיות מיטהרת וערוכה בכלים טהורים” (שם). לכן” באירועים ובבילויים חברתיים” הקפיד עם ישראל מאז ומקדם על אווירה של קדושה” על שמחה של מצווה. ועל כך נאמר “אל תשמח ישראל אל גיל כעמים”.
ג. ובחזרה אל הפאב. הקוקטייל המורכב מצעירים וצעירות” רווקים ורווקות (שחלקם מחפשים התנסויות לא שגרתיות” ולעיתים גם לא נורמטיביות)” משקה אלכוהולי וצחוקים” מוסיקת רקע ואפלוליות” הוא מתכון המזמן הסרת מחסומים פנימיים ופריצת גבולות.
השמחה היהודית היא עשירה ומגוונת” היא מרשה לעצמה הרבה מאוד. היא מרשה אפילו שמחה המהולה ביין. אבל היין והאלכוהול יבואו רק במקום שקיימת שמחה של מצווה” שמחה של קדושה. ולא פאב.
לתגובות: [email protected] . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
