לימוד השואה

האם צריך ללמד את הילדים על השואה ומאיזה גיל?
ילד רך בשנים עד גיל 5 אינו צריך בכלל לשמוע על האירוע הטראומתי הזה. מגיל 5 ועד גיל 9 ניתן ‘לבשם’ את הילדים בעיקר בסיפורים יפים של גבורה אך לא להיכנס להסברים עמוקים מדי וגם לא להראות להם סרטים קשים. ניתן גם לבקש מהילדים לצייר את התחושות שהם חווים לאחר סיפורי שואה וגבורה. מגיל 9 הילד צריך לדעת עובדות” ולשמוע עדויות רבות. מגיל הנעורים ניתן בעיקר לכוון את הדיבור על השואה לכיוונים בונים: מה עלינו לעשות בעקבות אירוע זה? מה השואה משנה במבטנו על החיים הרוחניים שלנו? מה היא מוסיפה להבנת מושג הזהות היהודית? יש משחק לנערים שממחיש מאוד את חוויית השואה. בהתחלה הם משחקים דמקה בצורה רגילה כשאדם שלישי שופט. בשלב מסוים מחלקים קלפים לשחקנים” עליהם רשומות פקודות. אך בצד אחד – קלפים חיוביים טובים ובצד שני קלפים שליליים. השופט רושם את ההרגשות” את האמירות והמחשבות העולות אצל מי שמרגיש מנוצל על ידי מערכת לא ישרה הדורסת אותו” ואצל מי שמרגיש דורס” מנצח” כל יכול… לאחר מכן” ניתן לשוחח על התחושות ובעיקר מה עלינו לעשות כשמרגישים שיש מערכת שמשתלטת עלינו” קובעת לנו חוקים לא מאוזנים” ובאכזריות רבה לא שומעת את קולנו. באופן כללי חשוב לא רק לדבר על מה שהיה ולעורר את הרגשות” אלא להתבונן על השואה בצורה שנלמד ממנה מה לעשות היום ומחר עם זהותנו ועם מדינתנו. הטיולים במחנה ריכוז בחו”ל לדעתי אינם מוסיפים יותר מאשר ביקור ב’יד ושם’ יחד עם סיורים אחרים. לאחר מכן יש לעסוק בעיקר בקבוצות חשיבה כדי לא להשאיר את השואה במקום של סערה רגשית” אלא להפוך את היום הזה ליום שמסוגל לחולל שינויים עמוקים בחיבורנו אל עצמנו.