יחס הירושלמי אל ההסתגפות

ספר במדבר מתאר את מסעותיהם של עם ישראל במדבר” ואחת השאלות המרכזיות היא מהו יחסה של התורה אל המדבר. מסתבר שספר במדבר עצמו נותן תשובה לשאלה זו.
מדבר מסמל את עבודת השם הפרטית – עבודה של התבודדות” עבודה של הסתגפות” כך על כל פנים מצייר הרמב”ם בשמונה פרקים את מי שנמצא במדבר. הרמב”ם עצמו מסביר שגם ההתבודדות וגם ההסתגפות אינם הדרך הנכונה בעבודת השם” ופעולות אלו נכונות רק כתרופה זמנית לאדם שנמצא במצב של הסתאבות.
דווקא בפרשת במדבר ובפרשת נשא אנחנו מוצאים מפקדים. מדבר הוא המקום האחרון בו אתה מצפה לסדרים” לדגלים וכד’. בפשטות התורה מתנגדת לרוחניות מנותקת המסומלת על ידי המדבר. דווקא במדבר אנו מוצאים סדרים כדי לומר לנו דווקא במציאות רוחנית לגמרי שהמשימה הניצבת לפתחו של עם ישראל היא לא לשלול את החומר” אלא לקדש אותו. עם ישראל צריך להקים מדינה” ובמדינה זו הוא צריך לצקת משמעות” תוכן וכיוון.
מובא בספר מלכים שיואב שר צבא ישראל נקבר במדבר – ‘ויקבר בביתו במדבר’ (מלכים א ב” לד). לכאורה פסוק זה אינו מובן” האם יואב גר במדבר. שני התלמודים עונים על שאלה זו. תשובת הירושלמי (מכות ב” ו) “ללמדך שכיוון שמת יואב שר צבא ישראל נעשו ישראל כמדבר”. נעשו ישראל כמדבר פירושו של דבר שעם ישראל נמצא במצב לא טוב.
מתשובת הירושלמי אנו רואים שתורת ארץ ישראל מסתכלת בשלילה על המדבר. מציאות של מדבר היא מציאות שלילית. המגמה של הירושלמי” תורתה של ארץ ישראל” היא להתחבר לישוב” וזאת מתוך הבנה שעם ישראל צריך לקדש את החיים המדיניים.
כמובן” גם הירושלמי מצדד זמנית במציאות של מדבר כדי לפתח צדדים רוחניים” אולם” לפי הירושלמי” המגמה בסופו של דבר היא להכניס את המדבר אל הישוב.
האם בספר במדבר ישנה התייחסות ספציפית לגבי ההסתגפות שהיא אחת מהמאפיינים המרכזיים של חיי המדבר המנותקים?
אחת הפרשיות המרכזיות שבפרשת נשא היא פרשת הנזיר. נזירות היא סוג של הסתגפות. מהו יחס התורה אל הנזירות. כמובן שבשאלה מרכזית זו אנו מוצאים כיוונים רבים” אולם בפשט התורה ישנו פסוק אחד שככל הנראה מאיר את השאלה – ‘ואחר ישתה הנזיר יין’. פסוק זה שנאמר לאחר שהנזיר מסיים את הנזירות אומר דרשני. בפשטות העניין הרי ברגע שהנזיר גמר את נזירותו הוא רשאי לשתות יין או במקביל להימנע מלשתות” אם כן כיצד ניתן להבין את ההוראה החיובית שנאמרת ביחס לנזיר שעליו לשתות יין. התשובה לדברים היא שישנו כאן מסר ברור לנזיר – סיגפת את עצמך – נהגת לא כשורה” עליך להבין שפעלת לא נכון – עליך לשתות יין.
ומהי עמדת הירושלמי ביחס להסתגפות. ישנם שני מאמרים מרכזיים בירושלמי. הראשון הוא
(קדושין ד” יב): “ר’ חזקיה ר’ כהן בשם רב: “עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל”.
המאמר השני (נדרים ט” א): “ר’ דימי בשם ר’ יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסו’ עליך דברי’ אחרי'”.
הרמב”ם בשמונה פרקים פרק רביעי כותב “ולחכמים בזה העניין דבר” לא ראיתי מעולם נפלא ממנו” והוא בגמרא דבני מערבא” בתשיעי מנדרים. דיברו בגנות אותם המקבלים על עצמם שבועות ונדרים” עד שנשארים כעין אסירים” ואמרו שם זו הלשון: “ר’ אדי בשם ר’ יצחק: לא דייך מה שאסרה לך התורה” אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?” מעניין הדבר שהרמב”ם לא מצא מקור שמדגיש את יסוד חומרת הנדרים” וממילא גם החומרות שאדם לוקח על עצמו כמו הסתגפות למשל” אלא ירושלמי זה.