מיקור חוץ בארץ חוץ

לא מוגזם יהיה לטעון כי פרשת ‘בהר’ מהווה תשתית לחשיבה חברתית-כלכלית למדינה יהודית. בניגוד לרוב מקורות ההלכה” שגם אם נכתבו בארץ” נכתבו במציאות שבה לא היתה ריבונות יהודית” הרי שפרשת ‘בהר’ עוסקת בעם היושב בארצו ומנהל את חייו הכלכליים באופן עצמאי. וכאן פוגשים אנו בראש ובראשונה את מצוות השמיטה והיובל – שיש להן השלכות משמעותיות ביותר על החיים החברתיים והכלכליים. אבל לא רק מצוות אלו” אלא גם איסורי אונאה וריבית” גאולת קרקע” צדקה ועוד.
ישנו ויכוח עמוק בין ההוגים החברתיים באשר לערך הבסיסי” שממנו נובעים הערכים החברתיים כולם. יש הרואים בשוויון את הערך המרכזי (סוציאליזם). יש הרואים את החירות כערך המרכזי (ליברליזם). ויש הרואים בחמלה את הערך המרכזי (נצרות). היהדות לא דוחה את ערך השוויון (“לכם לאוכלה” לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך”)” לא את ערך החירות (“לי בני ישראל עבדים – ולא עבדים עבדים לעבדים”) ולא את ערך החמלה (“ישראל ביישנים” רחמנים וגומלי חסדים”). אולם הערך החברתי הבסיסי החורז את פרשת השבוע שוב ושוב הוא: ערך האחווה. המילים ‘אח’ ו’עמית’ – בהטיות שונות ובהקשרים שונים חוזרות בכל קבוצה של פסוקים לכל אורכה של הפרשה. בדברים הבאים נבקש לראות כיצד הדבר בא לידי ביטוי בסוגיא אחת” שבכלכלה המודרנית היא מעלה שאלות מוסריות כבדות.
בשנים האחרונות הפך העולם כולו להיות “כפר גלובלי”” כאשר העברה של סחורות ושירותים ממדינה למדינה נעשות בקלות רבה. כתוצאה מכך” בוחרות חברות רבות ב’מיקור חוץ’ – דהיינו: לסגור יחידות ייצור או שירותים” לפטר עובדים ותיקים” ולרכוש את השירות או המוצר בארץ אחרת” שבה העלויות נמוכות לאין ערוך. האם הדבר מותר על פי ההלכה?
ברור למדי” שמהלך כזה מסייע לפיתוחה של הכלכלה ברמה הלאומית” אולם את המחיר משלמים אותם עובדים שלא תמיד יצליחו למצוא מקום עבודה חלופי – בעיקר אם הם מבוגרים. כאן באה התורה בפרשת השבוע” ואומרת:
“וכי תמכרו ממכר לעמיתך” או קנֹה מיד עמיתך” אל תונו איש את אחיו”.
על כך באים חז”ל במדרש ההלכה (ספרא בהר” פר’ ג)” ואומרים:
מנין כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך? ת”ל: “וכי תמכרו ממכר לעמיתך”. מנין כשתהא קונה לא תהא קונה אלא מעמיתך? ת”ל: “או קנֹה מיד עמיתך”.
ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים באשר למשמעותה של דרשה זו” האומרת שיש להעדיף את האח בכל ביצוע של עסקה. יש אומרים שזוהי הלכה עצמאית” המחייבת כל אדם להעדיף יהודי בכל מחיר” כל זמן שמחיר זה איננו מופקע (זוהי דעת ה’חפץ חיים'” והגרב”צ עוזיאל זצ”ל). יש אומרים שהצרכן חייב בכך עד תוספת של שליש (מרן הרב קוק זצ”ל)” ויש מי שאומר שחובה זו קיימת עד פער מחירים של שישית (הגר”ש ישראלי זצ”ל). לעומתם” ישנם פוסקים הסוברים שאין כאן הלכה עצמאית” אלא דרך מעולה לקיום מצוות צדקה למי שנזקק לכך. לדעה זו” אין חובה להעדיף יהודי עשיר שאינו זקוק לצדקה” אבל כאשר מדובר בעני” זוהי הדרך הטובה ביותר לעזור לו בצורה מכובדת (שו”ת תשובות והנהגות).
‘שביל הזהב’ עולה מתשובה ארוכה ומקיפה מאד בשו”ת עטרת פז (ח”א” כרך ג” חו”מ סי’ י)” ומסקנתו היא שהעדפת עובד יהודי איננה הלכה מחייבת אלא מחויבות מוסרית וערכית ברמה של ‘לפנים משורת הדין’.
לקביעה זו ישנה משמעות רעיונית ומוסרית רבה. אף שישנן תפיסות קיצוניות בין הכלכלנים” התופסות את חוצות השוק כמקום של תחרות ללא גבולות” שבהן ‘אדם לאדם זאב'” והשיקול היחיד הוא שיקול הרווחיות” נוטה תורת ישראל לדעה שיש להכניס שיקולים של אחווה ואהבת הבריות אל תוך המערכת הכלכלית” בבחינת ‘אדם לאדם – אדם’. הביטוי לכך הוא העדפה של קניית מוצרים ושירותים מן האח על פני קנייתם מן האחר. אולם אין כאן הגדרות חדות הקובעות במדויק מתי וכמה חייבים להפסיד כדי להעדיף את האח על האחר” אלא דרישה עקרונית לראות את האחווה כחלק בלתי נפרד מן השיקולים הכלכליים.
על כן” במקרה שבו הפער במחיר הוא נסבל” יש בהחלט להעדיף עובדים יהודים ותיקים (ומסתבר שאף אותם נוכרים המוגדרים כ’גרים-תושבים’)” שכלפיהם נוהגת מחויבות מיוחדת לנהוג באחווה. שיקול זה” של אחווה” נותן משקל יותר גדול לאדם הספציפי העומד בפניך מאשר לתועלת הכלכלית ארוכת הטווח ברמה הלאומית. אך ברור” באותה מידה” שאף התורה תתמוך בהתייעלות נחוצה לאור ההשלכות הנובעות מכך לצמיחת המשק הישראלי כולו” וליכולת השרידות של חברות ישראליות בתחרות בשוק הגלובלי.
גם במקום שאין בכוחנו להביא לידי ביטוי את תחושת האחווה כלפי העובדים בהימנעות מוחלטת מפיטורין” אנו חייבים להיות רגישים לכאב האמיתי של אחינו” שללא שום אשמה אישית” ימצאו את עצמם ללא פרנסה. רגישות זו חייבת לבוא לידי ביטוי באופן שבו מנהלים את תהליך ההתייעלות – בשורה ארוכה של פרמטרים: הליך שימוע פרטני” התחשבות מיוחדת במי שעתיד לעמוד בפני קשיים גדולים מאחרים” פיצויים נדיבים” סיוע בהסבה מקצועית” וכדו’. וכאן טוב ללמוד מחברות הנוקטות מדיניות מכוונת של הסבה מקצועית של עובדים בתוך החברה” כאשר מי שעבד בתפקיד שהועבר למיקור חוץ לומד מקצוע אחר ומקבל תפקיד חדש בחטיבה אחרת של אותה חברה.
אחריות זו – לדאוג לאח – מוטלת ביתר שאת על עובדי החברה כפרטים (ויותר מכולם – על המנהלים)” שעליהם מוטלת אחריות אישית לסייע לחבריהם המפוטרים. מצוות צדקה – כחובה הלכתית פורמלית – לא חלה על חברת מניות (מה גם שבמקרים רבים” חלק גדול מבעליה אינם יהודים). אולם ברמה האישית” כל יהודי מחויב בצדקה ובגמילות חסדים” וכאן” עליו לראות את חברו לעבודה כ’עניי עירך’ הקודמים לאנשים אחרים הזקוקים לעזרתו.
יהיו דברים אלו” הנכתבים בערב יום העצמאות” אבן נוספת בבניינה של מדינה יהודית על פי התורה.

* סוגיא זו התבררה בדיבוק חברים בבית המדרש ‘בעולם המעשה'” המיועד לאנשי אמונה המבקשים לפעול בחיי המעשה לאורה של תורת ישראל. להצטרפות – azriel11@neto.net.il 052-3003106