ריבוי השמחה בחודש אדר כמאמרם של חז”ל “משנכנס אדר מרבין בשמחה”” ידוע ומפורסם. אך הנה מעניין מאוד שמאמר חז”ל זה אינו עומד בפני עצמו אלא מחובר למאמר חז”ל נוסף ומקורו במסכת תענית (כט א): “כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה”” וצריך להבין מה ראו חז”ל להצמיד את ריבוי השמחה בחודש אדר למיעוטה בחודש אב” ומה היה חסר אילו היו אומרים שני מאמרי חז”ל עצמאיים” כשכל אחד עומד לעצמו” א. משנכנס אדר מרבין בשמחה. ב. משנכנס אב ממעטין בשמחה” מה בא ללמדנו ה”כשם שנכנס אב ממעטין… כך משנכנס אדר מרבין”?
תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בספר הכוזרי (מאמר שני אות נ): “ואכן בכניעתך בימי התענית לא תקרב אל האלוה יותר מאשר בשמחתך בשבתות וימים טובים” אם שמחתך זו באה מתוך מחשבה וכוונה” כי כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה” כך גם השמחה בדבר האלוה ובמצוות צריכה מחשבה וכוונה” למען תשמח במצוה עצמה מתוך אהבתך למְצַוֶה עליה” ותכיר מה מאוד היטיב לך בה… ואם תעלה עליזותך במצוות” אל מדרגת הזמר והריקוד” יהיו לך גם אלה עבודת אלקים” ואף על ידם תדבק בעניין האלוקי”…
הסבר – לאדם החפץ בקרבת ה’ ודבקות בו” נדמה פעמים רבות שהדרך הנכונה לעשות זאת היא דווקא למעט את הופעות הכוחות החיים הטבעיים על כלל כשרונותיו ויכולותיו של האדם. נדמה לו שדווקא בצמצום ודלדול כוחותיו” בחינת ‘יושב בתענית'” הוא יכול להגיע לקרבת אלקים” להתחזק ברוחניותו” להיות יותר ‘תורני’. אך באמת אין הדבר כן. עבודת ה’ של האדם הבאה דווקא מתוך שמחה” מתוך חיבור לחיים וקידושם באמת לשם שמים” עבודת ה’ כזו מעלה ומרוממת את כל כוחות החיים של האדם ושל העולם” ומגלה את מטרת ה’ בבריאה” הרבה יותר מהמבדיל והמפריד” המנתק והמצמצם בין הקודש לחול” בין התורה למציאות. כמובן” יש לשים לב שבשם ‘קידוש החול’ לא ‘יתחלל הקודש'” ולכן מובן הדבר שעל האדם להיות ישר וכן מבפנים” ולשים גבולות גזרה מבחוץ” בחייו המעשיים” וכמו שהדגיש ריה”ל” “שמחה מתוך מחשבה וכוונה” “לשם דבר האלוה ומצוותיו”” עבודת אלקים ולא ח”ו נהנתנות חיצונית שכולה תאווה.
על כן לימדונו חז”ל שברור ומובן לנו שמשנכנס אב ממעטין בשמחה” ועל ידי מיעוט שמחה זו” יש איסורי תשעת הימים” השבוע שחל בו תשעה באב” ושיאם – בתשעה באב” שבו אנו מתרכזים ומתמקדים יותר בחורבן המקדש בכלל” וביחס הנכון שבין הקודש והחול בכלל. וכך” על ידי צמצום החול והתמקדותנו בקודש” כך ואף יותר מכך – משנכנס אדר מרבין בשמחה” דהיינו ריבוי השמחה על כלל כוחות החיים” כפי שבא לידי ביטוי בחלק מרכזי של מצוות הפורים: כסעודת פורים” שתיית יין” משלוח מנות ומתנות לאביונים” ובכלל” כל השנה זהו יסוד עבודת ה’ היותר עליונה והיותר שלמה. ומה חשובים בהקשר זה דבריו של הרב קוק (עין איה שבת עמ’ 200): “אוהביו (של ריבש”ע) אינם מטושטשי החיים” מדולדלי הכוח” חסרי הדם הרוחני שבעצמת כשרון החיים” שנכשלים כאלה לפעמים יתראו כצנועים וטהורי המידות” אבל החולשה החיונית אינה האהבה האלוקית” שהיא בתכונה מלאה חיים ועוז” רק אוהביו הם כצאת השמש בגבורתו” שבכל מלוא זהרו ורוב חומו הוא פועל את מפעלי החיים והאור” ההפראה והברכה על מלוא עולם”. משנכנס אדר מרבים כוחות חיים בקדושה ובטהרה – מרבים בשמחה!