מכתב לנער” עולה חדש

כל עלייה לארץ באה ללמד את האדם להיות בצד” לא ידוע” לשתוק” להיות כקטן שמתחיל את החיים מחדש. הבלבול הוא גדול כי לא מכירים את השפה” ויותר מזה לא מכירים את המנטאליות” את הקודים” את השירה שמאחורי המילים…
כשמתבגר עולה ארצה” הוא עלול לחוות את המעבר מקטן לגדול כבלתי אפשרי” מציף” ומייאש יותר” כי אז גם הוא מתנתק מהחברה שלו.
לא תמיד ברור מה עליך לעשות כדי להוציא את עצמך מהבור העמוק שאתה נמצא בו. תנאי ראשון הוא לבקש משפחה ‘מאמצת'” ומדויק יותר – ליצור חברוּת עם בני גילך” לפעמים בבית ספר ולפעמים בתנועות נוער” גם עם עולים לשעבר וגם עם ישראלים. תנאי שני הוא ‘זמן האולפן'” שתפקידו הוא להכיל את הנער שייקלט פנימה” נוסף על לימודי השפה. כמו כן כדאי להתחיל בלימודי קודש” לימודי תורת ארץ ישראל” שכמובן מקילים על המעבר” כי הרי זו הדרך ללמוד את המדינה מתוך נשמתה… חשוב לא לנתק קשר מהחברה הקודמת” ולאפשר ביקורים של חברים” כדי שהמעבר יהיה הדרגתי.
אך העיקר הוא להפוך את העלייה” לירידה לצורך עלייה” כלומר להירגע” לא על ידי סיסמאות ש”הכל כאן אלוקי וטוב”” אלא להבין שהמשבר הוא תהליך של לידה” כי הרי כל התורה שלנו מסתיימת בפסוק: “וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל” (דברים לד” יב)” ורש”י מפרש שם: לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב”ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת (רש”י שם). כלומר” השבירה היא הלימוד העיקרי של החיים – ללמוד לחיות בדיעבד” ללמוד לגלוש עם הגלים” עם עליות וירידות” ללמוד שנוכל להירגע כאשר נבין שלפעמים רע לנו ולא נורא” שהרי אין צמיחה של העץ מהגרעין אלא על ידי התפוררות הגרעין והרקבתו בעומק האדמה שרק אז מתחילה צמיחה של עץ – ולא עץ שקונים בקק”ל מחו”ל” אלא עץ החיים” גילוי הרצון הפנימי האמיתי” “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה” (דברים כ” יט).