תפילת הרצי”ה

א. כל עצמותי תאמרנה
כתב רבנו בכרוז שבא לעורר את בני הישיבה על התפילה” ועניינה: “עבדו את ה’ בשמחה! תפילה כדרך תחנונים באימה והכנעה” בכוונת הלב” בפירוש המילות שמוציא בשפתיו” כעבד לפני רבו” לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה ושלא תיראה כמשא ומבקש להיפטר ממנה” (משמיע ישועה 443). ורבנו נאה דרש ונאה קיים. “תפילתו היתה גם היא בחרדת קודש עצומה. הוא עמד מרוכז ללא פנייה לצדדים” אך גופו רעד מהתרגשות. כשאמר בתפילה “כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך” חשו רואיו שאכן כל כולו מרוכז בתפילה! מרוב מאמץ וכוונה בתפילה” היתה לעתים ניגרת זיעה מתחת לכובעו” והיה אומר על כך “אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך”. רבנו היה שקוע ומרוכז בתפילתו. כל תפילה שהתפלל” נראתה כאילו נאמרה זה עתה לראשונה ולא כנאמרת במשך עשרות שנים שלוש פעמים ביום. הוא התפלל במתינות” בקצב האישי שלו כשהוא שוקל כל מילה וכל משפט” (שם 433).
ב. כי הוא ציווה ויעמוד
סיפר הרב אביהו שוורץ: “רבנו היה מדגיש בשיעורים שאת תפילת ‘ויברך דוד’ – תפילתו של דוד המלך – יש לומר בהקפדה וצריך לאומרה בעמידה. כאשר חלה רבנו ברגליו ובקושי היה עומד” גם אז לא התיר לעצמו לשבת בתפילה זו” הוא לפת את השולחן הגדול שבביתו בשתי ידיו והתאמץ מאוד עד שנעמד” (שם 434) – גם אני זכיתי וראיתי מחזה נפלא זה” לאחר הניתוח שבו נכרתה רגלו – בליל שבת כאשר בא לעשות קידוש וההלכה אומרת שיש לעמוד ב”ויכולו השמים” הרב רמז לנו ובאנו שניים ואחזנו בו משני צדדיו” הרב עמד על רגלו האחת ואמר “ויכולו” והתיישב להמשך הקידוש.
ג. טובת הדור
במאמר ‘החסידות והדור’ (לנתיבות ישראל ח”א קמח)” מלמד רבנו על פי דברי המסילת ישרים (פרק יט) שעיקרה של החסידות היא ‘טובת הדור’ שכוללת במיוחד את התפילה על הדור” וגדר התפילה הוא “בקשת רחמים – התאמצות והתמסרות נפשית על המבוקש עד שלפי ערך מעלתו התורנית… היא מגיעה למדרגה שצריך שיחלה עצמו עליו” – כל כך נוגע לך צערו של היחיד ושל הכלל שאתה מתפלל ומתאמץ עד שיתכן שתחלה מכך. ועל כן בקשת הרחמים על הדור היא “עשייה בפועל” ובעבודת ה’ שבכל לבבנו ממעמקי הנפש ומהשתפכות פנימיותה”. ואף זאת שמעתי מפי רבנו” כאשר נאנח פעם וניגשתי לשאול מה כואב לרב ואיך אפשר לעזור לו – ענה רבנו ואמר “כואב לי שעם ישראל בגלות”. ומי שבשעה שכאבים לא קלים תוקפים אותו” מחזיק עמדה” יודע לכוון את כאבו הפרטי לכאב הכללי” כולו צער הציבור וכולו כלליות” אכן זוכה שתורתו מאירה לרבים ולדורות וממנה אנו שואבים תורה חדשה מבחירי צדיקיא. התורה הגואלת שהולכת ומאירה את גאולת ישראל עד עת קץ.