הדרה או האדרה (6)

שלא עשני אשה
בסיומה של פינתנו הקודמת הזכרנו שהיות שהאשה נבראה במדרגה רוחנית יותר מהאיש” ומתוך כך היא יכולה לגלות רוחניות זו במרחבי חיים גדולים” רוחניים וחומריים” על כן היא מברכת בברכות השחר “שעשני כרצונו”” משום שהיא אכן מסוגלת לבטא יותר את רצונו של רבש”ע. לעומתה וכהשלמתה מברך האיש “שלא עשני אשה”. ברכה שבאופן שטחי נראית כאילו מזלזלת ואף מבזה חלילה את האשה.
מה טמון אפוא ביסודה ובמהותה של ברכה זו שמברך האיש?
מבאר הרב קוק (עו”ר א’ עא) “הנשמות בגורל חייהן” מחולקות הן לפועלות ולנפעלות” לרושמות את החיים ואת הווייתם … ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי שיש בין נפש האיש” הפועל” החוקק” הכובש והמדביר” ובין נפש האשה” הנרשמת” הנפעלת” הנחקקת” והנכבשת והמתדברת” בהנהגתו של האיש. וכמה מידות עליונות טובות” וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה” של היות הנשמה” נשמת איש פועל” יוצר” מחדש ומרחיב פעלים והגיונים” שאיפות ומעשים” ע”פ עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו” הנעלה מנפש האשה” הנחשבת כחומר לגבי צורה” לעומת נשמת האיש הצורתית” ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה” מכל איש ואיש – שלא עשני אשה”.
הסבר: כל אדם כולל בתוכו כוחות חיים שונים ומנוגדים. כוחות שמהם הוא צריך ליצור הרמוניה אחת. כמו כן” ברור הדבר שלכל אדם ישנם ‘מרכזי כובד’ באישיותו” מרכזים שהם תשתית נפשו” ובכך הוא מתייחד מאחרים ושונה מהם. כמו כן ברור הדבר שישנם הבדלים מהותיים ומשמעותיים בין נפש האיש לנפש האשה” הבדלים שחלקם אינם צדדיים ושוליים” אלא מרכזי כובד בבסיס האישיות שבינו לבינה. אחד מההבדלים היסודיים האלו” הוא היות האיש נפש פועלת מבפנים החוצה” לעומת האשה שיש בה ממד מרכזי מאוד של היותה נפש מתרשמת מהחוץ אל הפנים. אין ספק שאחד ממרכזי הכובד הבסיסיים שבה” הוא היותה ‘משתוקקת’ אל בעלה. כנאמר “ואל אישך תשוקתך”” דהיינו רוצה לשאת חן בעיני בעלה ודעתו חשובה לה ביותר” וכלשון הנציב (בראשית ג טז) – “האשה כל מעיינה שיהא האיש נוח ממנה”. זו גם כוונת המהר”ל בהגדירו (במקומות רבים; בדומה לדברי הראי”ה) את האשה כ’חומר’ ואת האיש ‘צורה’. דהיינו האשה יש בה ממד של חומר” בחינת חומר גלם” מוכנה לקבל בעדינותה וברגישותה השפעות ורשמים מבחוץ” והאיש יש בו ממד הצורה” דהיינו לצור” לצייר ציור” לפעול ולהשפיע על החוץ.
חשוב מאד להדגיש” שבוודאי גם בנפש האשה ישנם צדדי פעילות” עשייה” פיתוח וצמיחה לה ולעולם” צדדים שעליהם ובהם היא צריכה לקחת אחריות” ולא להתכנס רק בתוך עצמה בלבד” ובוודאי שהעולם והחברה זקוקים לצדדים נשיים על כל גווניהם” שיהיו חלק משמעותי מאוד מבניין העולם. אך אין זה סותר את כל האמור לעיל – שעליו מברך האיש “שלא עשני אשה”” כאומר: תודה לך ה’ שעשית אותי נפש פועלת” כובשת ובונה” נפש פוגשת עולם מבחוץ על כל הסכנות שבדבר” כהשלמה לאישה שמגלה יותר את רצונו האלקי של רבש”ע הכנוס בתוכה פנימה” ושעליו היא מברכת “שעשני כרצונו”.