התורה רוצה שגם העולם הגשמי יהיה שלם

מעשה בבחור ישיבה אחד” שניגש פעם אל רבו” ותינה בפניו את צערו על כך ש…אין לו משקפיים. “אילו היו לי משקפיים”” טען הבחור” “הייתי יכול להורידם בשעה שאני יוצא לרחוב” וכך הייתי יכול להישמר יותר מראיות לא צנועות”. להפתעתו” רבו דוקא דחה את הגישה שלו: “מה פתאום!”” הוא אמר” “צריך אמנם להישמר מראיות לא צנועות ככל שיותר” אבל הקב”ה בלי ספק מעדיף שהראיה שלנו תהיה תקינה” ושלא נזדקק למשקפיים!”… . הסיפור (האמיתי) הזה” משקף איזושהי תחושה עמומה” נסתרת” שיש לאנשים רבים (ולאותו בחור בתוכם) – כלפי התורה. נראה להם שהקדושה והרוחניות שהתורה מכַוונת אליהם” קצת עומדות בסתירה לענייני הגוף” והגשמיות. התורה נתפשת אצלם כמשהו שעוצר את החיים מִלְּהֵחָיוֹת במלוא עוצמתם. אבל כל זה שגוי: מצד האמת” התורה חֲפֵצה שכל מישורי החיים יופיעו במלוא עוצמתם” ויהיו בשיא שלמותם – גם אלה הגופניים והגשמיים.
בני ישראל הגיעו למדבר סיני בראש חודש סיון” ככתוב בפרשתנו. באותו יום בו הם הגיעו” הם היו חלשים ועייפים מחמת הדרך. לכן” בגלל מצבם” לא רצה הקב”ה לדבר איתם עדיין. הוא המתין כל אותו יום” עד שינוחו ויתחזקו” ועדיין לא דיבר איתם מאומה. רק למחרת” מששבו לכוחותיהם” החל הקב”ה להוביל את הדברים לקראת מתן תורה” ואמר להם” כהקדמה למתן תורה : “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” .
ולָמה לא רצה הקב”ה לדבר עם בני ישראל כשהם היו עדיין חלשים מן הדרך?
מסביר זאת הרב קוק זצ”ל כך : הגוף והחומר” הם הכלים שלתוכם נכנסות התורה והקדושה. ככל שיהיו הגוף והחומר חזקים יותר – כך תוכלנה התורה והקדושה להתפשט יותר” ולשלוט יותר בַּמציאות. וכן להפך: עייפות של הגוף” וחולשתו” גורמות שהקדושה לא תוכל להתפשט בַּצורה האידיאלית. ממילא יוצא שהתורה דוקא חֲפֵצה בחיזוק הגוף והחומר. הזיהוי של התורה עם דיכוי כוחות החיים” עם חלישות” עם סגפנות” “כאילו השם יתברך שונא את הגוף” – הוא זיהוי שגוי. אדרבה: האידיאל של התורה הוא שכל רבדי החיים יגיעו לשיא שלמותם ומלֵאוּתם – אפילו הגוף והחומר. אילו היה הקב”ה מתחיל לדבר עם עם ישראל כבר ביום הראשון להגעתם” בשעה שהם היו עדיין חלשים ועייפים – היינו עלולים לטעות ולחשוב שהדיבור האלוקי מתאים דווקא לְגוף חלש; היינו עלולים לחשוב שהתורה מתחילה להינתן דווקא במצב הזה” בו האדם אינו במלוא כוחותיו הגופניים – משום שהרוחניות של התורה דורשת את החלשת הגוף והחומר. לכן לא אמר הקב”ה לַעם ביום הראשון כלום: כדי ללמד לכל הדורות שיבואו” שהתורה דווקא חֲפֵצה שכל רבדי החיים” אפילו הגשמיים” יופיעו במלוא עוצמתם; שגם הגוף יהיה רענן ובמלוא כוחותיו; לכן” אין היא מתחילה להינתן בשעה שהגוף עדיין עייף וחלש!
כעת” משהגענו להבנה זו ביחס לעניינה של התורה – נוכל להבין על פיה עניין נוסף” הקשור גם הוא למתן תורה. חז”ל אומרים שכאשר עם ישראל קיבל את התורה בהר סיני – לא היו בו בעלי מומים. כל החֵרשים” העיוורים” האילמים” וכיו”ב” שהיו בישראל – נתרפאו בעת מתן תורה . ונשאלת השאלה: מדוע ריפא הקב”ה את מומי העם בשעה שנתן לו את התורה?
התשובה מובנת ע”פ מה שבארנו: התורה באה להעצים את כל מדרגות החיים. היא לא תובעת שרק ענייני הקדושה והרוחניות יופיעו בשלמות – אלא שגם ענייני הגוף” החול” והגשמיות” יופיעו בשלמות (שהרי בתוכם אותן קדושה ורוחניות שורות!). והואיל ועניינה של התורה הוא שלמות בכל המובנים” כולל המובן הגופני – ממילא מתמלאים הַדְבֵקִים בתורה שלמות בכל המובנים” וגם שלמות גופנית. לכן נמלא העם שלמות גופנית” ונרפאו מומיו” בשעה שדָבַק בתורה – כלומר קיבל אותה בהר סיני .
נבין” אם כן” את עניינה של התורה כפי שצריך להבינו באמת: התורה היא “תורת חיים” – תורה השואפת לכך שכל מישורי החיים יהיו בשיא שלמותם ועוצמתם. לא רק אלה הרוחניים – גם אלה הגשמיים.