אור ויקר
“ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה” ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות” ותען להם מרים שירו וגו’.”
פסוקים אלו מעוררים כמה שאלות: 1. מדוע רק כאן מקבלת מרים את התואר נביאה? 2. מהי ההדגשה ‘אחות אהרן’? מדוע לא מציין אחות משה? 3. מרים יוצאת בתוף” ואילו הנשים בתופים ובמחולות. 4. ותען להם מרים – על איזו שאלה ענתה? ומדוע להם ולא להן?
הכלי יקר משיב על חלק מהשאלות. 1. אכן” רק עתה” לאחר קריעת ים סוף” זכתה מרים לנבואה מתמדת” ובעקבותיה זכו גם הנשים לנבואה” עד שהצביעו כולם ואמרו: “זה אלי ואנווהו” וכדברי המכילתא (בשלח פ ג): ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וכו’. ומרים היתה ראשונה לתהליך השראת הנבואה. ודרכה זכו כל הנשים” בבחינת בני הנביאים (שמואל א’ י י) ולכן נאמר: “ותצאנה כל הנשים אחריה” כי אכן כולן זכו לנבואה. ולפי שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה (פסחים קיז א) ולנשים יש צער לידה ובמיוחד בריבוי הילודה במצרים ובתכיפותה וצער גידול הבנים בתנאי מצוקה ועינוי” וכדי לזכות בנבואה זקוקות בנוסף למעלות האחרות לשמחה יתרה” על כן לקחו התוף ומחולות” שתחול עליהן רוח הקדש מתוך שמחה.
יעוין בדברי הרמב”ם (פרק ז מיסודי התורה הל’ ד): כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו” אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב” שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה. לפיכך בני הנביאים” לפניהם נבל תוף וחליל וכינור והם מבקשים הנבואה. והשאגת אריה (ס’ סט) “ואיזוהי עבודה שבשמחה ובטוב לבב” הוי אומר זו שירה” ולא שהשירה גורמת לשמחה שתבוא… אלא שהשמחה קודמת והיא הגורמת לשירה לבוא והכי משמע מרש”י אלא מתוך שמחה”. 2. בהקשר לביטוי ‘אחות אהרן'” להדגיש שזכתה לנבואה בדרגת אהרן ולא בדרגת משה רבנו. כדברי ה’ (במדבר יב ז-ח) “לא כן עבדי משה” פה אל פה אדבר בו” במראה ולא בחידות”. 3. ועל עניין המחולות: המעגל מציין שוויון מוחלט בין הרוקדים וביטול המעמדות” להדגיש שכל אחד מישראל זכה לנבואה” כדברי הכוזרי (מאמר א’)” שישראל הנם מין חמישי בטבע” ודרגה זו באה לידי ביטוי בכך שכל אחד מישראל זכה לנבואה. 4. ותען להם מרים – מאחר שרוב הנביאים היו גברים שנתה התורה למין זכר להדגיש רמת הנבואה הגבוהה לה זכו הנשים ג”כ.
להשלמת הבנת התשובות נוסיף מדברי המפרשים: רש”י מפרש א. אחות אהרון – כי נבואתה היתה כשאמרה: עתידה אמי שתלד מושיע לישראל” ואז משה עדיין לא היה קיים (סוטה יב) ב. אהרון מסר נפשו עליה כשנצטרעה.
הרמב”ן מסביר : הוצרך להזכרת אהרן כדי לשבצו בשירת הים כי לא הוזכר שם.
הנצי”ב מסביר ‘ותען להם מרים’: על מה ענתה? כי בשעת התרוממות הרוח” לאחר השחרור ומות המשעבדים שרתה עליהם רוח שירה שנבעה ממבועי נשמתם” וזכו לומר שירה אבל לא מרוה”ק. ולכן לא נכתבה בתורה. אבל הפזמון החוזר אחר כל בית” משל מרים היה” ונבע מרוה”ק. אשירה לה’ כי גאה גאה וכו’. דוגמא לכך שירת הנשים לכבוד נצחון דוד על גלית” “ותענינה הנשים: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו” הוא הפזמון החוזר שנאמר ברוה”ק” ושאר חלקי הבתים נבעו משירת הנשמה.
