אחת לכמה זמן” בעיתוי כמעט מחזורי” מתפרץ מחדש הוויכוח על החינוך לצניעות – בבית” בבית הספר ובתנועת הנוער” באירועים תרבותיים ובבילויים. לאחרונה” הוא התפרץ כהר געש תחת הכותרת “הדָרת נשים”. כותרת זו איננה חדשה” גם בעבר הואשמו הדוגלים בהפרדה בין נערים לנערות בתנועת הנוער ובבתי הספר היסודיים ב”הדרת נשים”. על ההפרדה בגיל תיכון” קיימת מוסכמה בחברה הדתית” אבל לא על הפרדה בכיתות הנמוכות ובתנועת הנוער. גם בין הרבנים הדעות חלוקות עד כמה ראוי להפריד ומה נכלל בחינוך לצניעות.
שורש המחלוקת נעוץ בהבדלי פרשנות מקורות ההלכה ודרכי פסיקה” ועוד. אבל קיימת גם מחלוקת מהי הדרך לחנך לצניעות בעידן שחלו שינויים רבים בהרגלי הצניעות” ובסביבה הדוגלת במתירנות לכתחילה ומתנהגת בהתאם.
לא קל לחנך לצניעות בסביבה מתירנית. מכל עבר צצה לה המתירנות: ספרות” מדיה” פרסומת” אינטרנט. קשה מאוד שלא לפגוש אותה. גם אם מנסים להסתתר ממנה” היא מוצאת דרכים להיחשף ולהטריד. המתירנות העכשווית היא קיצונית” גסה ופרובוקטיבית” מאיימת וטורדנית. אין מחלוקת שהיא פסולה” אין מחלוקת שהיא מנוגדת לתורה בצורה קיצונית. המחלוקת היא כיצד להתגונן מפניה ומהי האלטרנטיבה שראוי להציע בימינו.
ביחס לחינוך של הפרט” קיימת ההדרכה של הרמב”ם” שיש ללכת בדרך האמצע. אבל אם אדם נוטה לקצה אחד” הוא צריך להתאזן על ידי הטיה מכוונת לקצה השני. לדוגמה: אם אדם מרגיש שיש בו נטייה טבעית לקמצנות” עליו להרבות בצדקה יותר מהממוצע” “עד שישוב אל השיווי”” אל הממוצע. וכן אם אדם נמשך לתאווה מסוימת” עליו לאזן אותה על ידי הגבלות אישיות יזומות” מעל ומעבר למינימום שההלכה מחייבת. זהו שביל הזהב של הרמב”ם: שמירה על האמצע על ידי הטיה מכוונת אל הקצה האחד” כריאקציה לסטייה לקצה ההפוך. הרמב”ם כינה אותה: “חוק רפואת המידות” מפני שכך גם מרפאים את הגוף. מי שיש לו נטייה לכולסטרול” נדרש למעט במאכלים שומניים יותר ממי שאין לו נטייה לכולסטרול. בדרך זו מצדיק הרמב”ם את החסידים “בקצת הזמנים” שנמנעו מאכילת בשר” התרחקו מנשים והתבודדו במדברות. הם סטו סטייה ברורה מדרך האמצע” אבל זה היה מוצדק על פי “חוק רפואת המידות”.
“דרך האמצע” של הרמב”ם עם מערכת האיזונים שלה” מוכרת בעיקר כהדרכה לפרט. אך נשאלת השאלה” האם הדרכה זו נוהגת גם ביחס לכלל” ביחס לתופעות חברתיות? כיצד מתקנים סטייה חברתית לקצה אחד” כדוגמת הסטייה לכיוון המתירנות והפריצות?
יש הסוברים שדין אחד לפרט ולכלל: “חוק רפואת המידות”. את הסטייה מרפאים על ידי הטיה מכוונת לקצה השני. הריפוי למחלת הפריצות והמתירנות החברתית יושג רק על ידי הקפדה יתרה על הצניעות” על ידי החמרות בהלכות צניעות” על ידי הטיה מכוונת לקצה השני. יש הקוראים לזה “הקצנה דתית”” בגלל הנטייה אל הקצה” אבל הדוגלים בדרך זו טוענים שההקצנה נצרכת כאמצעי ריפוי על פי “חוק רפואת המידות”. על פי חוק זה” גזרו חז”ל גזרות ותיקנו תקנות כאשר נתגלתה חולשה מוסרית בעם ישראל. הגזרות היוו סטייה מ”דרך האמצע” שהתורה קבעה” אבל תועלתן היתה “רפואית”. אמנם אין בימינו מי שמוסמך לגזור גזרות חדשות” אבל ההוראות המחמירות בענייני צניעות אינן גזרות אלא הדרכות ועצות.
אחרים טוענים” שהדרכת הכלל שונה מהדרכת הפרט. הפרט המבקש לתקן את דרכיו רשאי לבחור בכל שיטה שמתאימה לו” כולל בריחה מחברת בני אדם למדברות” אם זה מה שנצרך” כפי שכותב הרמב”ם. אבל גזרות ציבוריות – ובדומה להן גם הדרכות חברתיות – אין גוזרים אלא כן רוב הציבור יכול לעמוד בהן. אין להציב רף גבוה מידי כי אז אין ההדרכה מתקבלת על ידי הציבור” היא לא מיושמת ואיננה תורמת לריפוי החברה.
זהו תורף המחלוקת על הדרכת הציבור בענייני צניעות. ואולי אין כאן מחלוקת: הציבור איננו הומוגני” הוא מורכב מפסיפס שלם של קבוצות ותת-קבוצות” ואין הדרכה אחת היפה לכולן. לכל קבוצה יכולת עמידה שונה ב”גזירה”” יכולת שונה לנטות לקצה השני. ומכאן להדרכות השונות.
על שני עקרונות אין חולק: א. חייבים להתמודד עם המשיכה השלילית לכיוון הפריצות והמתירנות על ידי תוספת הקפדה בהלכות צניעות” על פי “חוק רפואת המידות”. ב. אסור להקצין יותר מדי בהחמרות אלא רק לנטות מעט מדרך האמצע” כפי שהורה הרמב”ם.
לתגובות: [email protected] . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
