שעשני כרצונו

בפינתנו הקודמת הזכרנו שאחת מתכונות היסוד המייחדות את האשה ביחס לאיש היא שאינה מסתפקת בחיים חומריים הכרחיים מצומצמים” אלא היא שייכת ונמשכת לחיים חומריים רחבים” מענגים ואף מותריים. על כן היא נקראת “אם כל חי” דהיינו היא האמא” המקור של החיים על כלל צדדיהם ומילואיהם הרוחניים והחומריים. תכונה זו נובעת מהיות האשה מסוגלת לגלות את הקדושה והרוחניות האלוקית גם בצדדים החומריים” הנראים כשונים ואף סותרים את הקדושה ויראת השמים. הסיבה לכך היא שכבר מיסוד בריאתה הצד הרוחני שבה היה דומיננטי” יותר מצדה החומרי” ועל כן היא מוכנה ומתאימה יותר מהאיש לגלות את הקדושה בצורה רחבה יותר וכוללת יותר. את הדומיננטיות הרוחנית הזאת אפשר לזהות כדברי הרב צבי יהודה קוק (שיחות הרצי”ה 9 עמ 3-4): כבר ביסוד בריאתה של האשה בשני ממדי בריאתה – החומרי והרוחני א. בממד החומרי “החומר של האיש הוא עפר מן האדמה” ועליו (ורק אח”כ) חל שם שמים (כנאמר) “ויפח באפיו נשמת חיים”” ה’ הכניס בתוך החומר רוח אלקים. לעומת זאת החומר שממנו נעשתה היצירה האלוקית של האשה אינו עפר מן האדמה” אלא צלע שכבר היתה שייכת לאדם הנברא בצלם אלקים” (שנאמר” ‘ויבן ה’ אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה’ ) שהרי כבר ננפחה בו נשמת חיים לפני כן. ב. בממד הרוחני “גם הצד הרוחני הנשמתי של האשה עליון משל האיש (שהרי) בשעת בריאת האיש אומר ה’ “נעשה אדם” בלשון רבים” בשיתוף כוחות שמימיים בהתייעצות עם מלאכים” לעומת זאת לגבי האשה נאמר “אעשה לו עזר כנגדו” ללא שותפות פמליא של מעלה”” אלא הקב”ה לבדו” ורק הוא בכבודו ובעצמו. זו גם הסיבה האמתית שהאשה מברכת בברכות השחר ש”עשני כרצונו” שהרי מעצם בריאתה היא יותר רצונו האלוקי של רבש”ע וממילא בה” ודווקא בה” נמצא הפוטנציאל של הגילוי האלוקי בכל מרחבי החיים הרוחניים והחומריים” וכדברי הרב קוק (עו”ר א עמ’ עב): “היא עלולה (מסוגלת) להרשם ולהיפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלקים” מהתכונה הישרה” כאשר עשה את האדם ואת העולם את התוכן החומרי והרוחני שבהויה” ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר” ועל כן מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב “שעשני כרצונו”.
יוצא אפוא שהאשה ביסודה היא אלקית יותר ודווקא בה מופיעה יותר שלמות צורת האדם על כלל כוחותיו הרוחניים והחומריים. אם אכן כך הדבר מובן מדוע מברכת שעשני כרצונו” אך מדוע מברך האיש שלא עשני אשה ” ע”כ בע”ה בפינה הבאה.