אור ויקר שביבי רעיונות עלפי הכלי יקר
שתי אמירות שנחרטו בלב עם ישראל לדורותיו נאמרו על ידי יוסף.
א. “את אחי אנכי מבקש”.
ב. “העוד אבי חי”.
אמירות אלה החדירו בעם ישראל את אהבת ישראל והערבות ההדדית וכן את מסורת האבות והאמונה והדבקות בה’ יתברך.
ואכן התורה בנויה על שני יסודות אלו: אהבת ישראל ואמונת הייחוד” כאשר אהבת ישראל קודמת ומאפשרת את אמונת הייחוד.
בנאומו המזהיר של יהודה המנסה לעורר את רגשות השליט” מעלה יהודה את הדאגה לאב הזקן (14 פעם המילה ‘אב’) ולמרבה הפלא” אין הדבר עושה רושם כלל על יוסף. רק לאחר שבסוף הנאום מקדים את הערבות ההדדית בהצעה: “ועתה ישב נא עבדך תחת הנער” עבד לאדוני” ולאחריו” “איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי”” רק אז “ולא יכול יוסף להתאפק” וכו’.
אמירתו של יוסף “העוד אבי חי” מעוררת תמיהה. מה מקום לשאלתו והרי שאל לשלום אביו וקיבל על כך תשובה כאשר שבו למצרים בפעם השניה (מג כז) ויאמר “השלום אביכם הזקן… העודנו חי?” ויאמרו שלום וכו’.
נאום יהודה עוסק בעיקרו בדאגה לאביהם יעקב” אז מהו אפוא מקום השאלה?
וכדברי הכלי יקר “אף על פי שאמרו לו שהוא חי” כפי שמובן מדברי יהודה” מכל מקום חשב יוסף אולי אמרו כן כדי שייכמרו רחמיו על הזקן על כן שאלם העוד אבי חי”.
יוסף חשב שזה חלק מהטעיותיהם ובאמת אבא מת מחמת צער הפרידה. מאידך האחים נרתעו ונבהלו מנוסח התגלותו של יוסף אליהם:
1. “אני יוסף” – ולא אמר אני יוסף אחיכם” מתנכר הוא לאחווה שביניהם.
2. “העוד אבי חי” – ולא אמר עוד אבינו חי” והם יורחקו כעשיו וישמעאל מהמשפחה.
3. “אל תעצבו” – נפתח לפניהם הפרוזדור למימוש ההיסטורי של ברית בין הבתרים. וחשים שהם מממשים עתה את תחילת הגלות” ועבדום ועינו אותם 400 שנה” וחששו שמא לא יעמדו במבחן זה. לכן אמר להם יוסף מנסיונו האישי כי ישנה נוסחת פלא על פיה שרד הוא” והוא מוסר להם נוסחה זו.
על פי מדרש תהילים קי”ד על הפסוק “בצאת ישראל ממצרים” אמר ר’ אלעזר הקפר: “בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים” שלא שינו שמם” לשונם” ולא גילו מסתורין שלהם (לשון הרע) ולא היו פרוצים בעריות”.
כלי יקר – כמו כן שלח יוסף אחר אביו ואחיו והודיע להם באיזו זכות יעלו משם. ורמז להם ארבעה דברים אלה שהוא בעצמו שלם בכולם.
א. שלא שינה שמו – שאמר “אני יוסף” – אע”פ שפרעה קרא שמו צפנת פענח. מכל מקום זה שמי לעולם.
ב. שלא שינה לשונו – “כי פי המדבר אליכם” (בלשה”ק).
ג. ולא היה פרוץ בעריות שאמר “גשו נא אלי” שאני מהול. והמילה מראה על שמירת הברית
ד. שלא היה בעל לשה”ע באומרו “גשו אלי” כי לא רצה שישמע בנימין אחיו עניין המכירה. ואפילו לאביו לא הגיד כלום מעניין המכירה.
יוסף מביא לאחדות בינו לבין אחיו ובין אחיו לאביו” ובכך מתקן את חטאי העבר שנחשדו בהם הוא ואחיו – לשה”ר” עריות ושקיעה בחומר.
