עונשים בחינוך ילדים

עם ישראל אינו מכיר את המושג ‘עונשים’ בחינוך אלא דרך הפסוק: “חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ” (משלי יג” כד). אולם בדור הזה” נראה שאין הייסורין מחכימים כי הטבע הוא עדין וכבר הזהיר הראי”ה קוק שאין בדור זה כוח להוסיף תעניות לעבוד את ה’ אלא עלינו להוסיף תורה ואמונה” אהבה וחיזוק. מובן שיש צורך לפעמים” בעיקר בגילאים הראשונים של גיל החינוך מגיל 3 ועד 12 בלהכניע” לכוון או להפך את רצון הילד” אך צריך הרבה יושר בדור הזה כדי להגדיר “בזהירות את שאלת התחומים” באופן שיישאר האדם מלא אומץ מצד הטוב שברצון שכבר נשתכלל” (אורת הקודש ג” עו). סמכות ההורים והשמת הגבולות צריכים אפוא לשמור על תום הילדות” אושר יצירתו” ועל האמונה התמימה של הילד הסובר ש’למרות הרמת הקול של ההורה הוא עדיין אוהב אותי’. על כן” אין עונשים בחינוך בדור זה אלא תוצאה הגיונית של מעשה שלילי: “אתה מפריע לכולם בשולחן שבת” לך לחדר 10 דקות (אם הוא בן 10) ותחשוב איך ניתן לתרום לאווירה בצורה חיובית”” או “אין סרט עד שתבקש סליחה מאחיך” הרי הוא כואב ולא יתכן שהוא לא ייהנה מהסרט כמוך”” או “אין לך כביסה נקייה כי בקשתי ממך לשים את הבגדים המלוכלכים בחדר הכביסה ולא שמת”… אנו איננו מפחדים כמובן לשים גבולות אך בגיל הנעורים הנוסחא היא יותר מצד הבעת הגבול: “אתה יודע שאצלנו לא חוזרים מפעולה אחרי 11 בלילה” במקום “אני אוסר עליך לצאת מחר כי אתמול איחרת”. העיקרון הוא פשוט” קודם כל הכלה” רחמים” חיבור” ורק על גבי זה ניתן לשים גבולות כי ללא גבולות הוא ישנא אותנו” אך לא עונשים אלא תוצאה הגיונית למעשה שלילי” כשאנחנו מפרידים בין המעשה השלילי לבין המהות הטובה: ‘זה לא מתאים לך’… כי באמת הוא טוב…