מוסיף והולך / ואני תפילה

במהלך חג החנוכה נהגנו כבית הלל והלכנו והוספנו כל יום עוד נר עד שהגענו לנר השמיני” לשמונה נרות. החנוכיה האירה באור מלא ואורה הופץ למרחוק.
דין זה של בית הלל מראה את שיטתם הרוחנית” שיש הדרגה בבניין האדם. אין הוא יכול לעלות בבת אחת לראש הסולם אלא הוא צועד צעד אחר צעד” מוסיף נר ועוד נר עד שמגיע לאור המלא והשלם. כך יודע הלל לומר לגוי שרוצה להתגייר וללמוד את כל התורה על רגל אחת – שיקדים את “ואהבת לרעך כמוך”” ומזה יבוא לקיום התורה כולה. גישתו זו של הלל אכן מצליחה והגוי מקבל עליו עול תורה ומצוות.
מתוך כך נוכל להבין את הנהגתו של רב ששת בתפילת עמידה (ברכות יב)” שכשהיה כורע היה כורע במהירות” בבת אחת” ואילו כשהיה זוקף זקף עצמו כנחש “כשהוא זוקף עצמו מגביה את הראש תחילה ונזקף מעט מעט” (רש”י שם). וכך נפסק להלכה (אוה”ח ס’ קיג ס”ו) “כשהוא כורע” יכרע במהירות בפעם אחת” וכשהוא זוקף” זוקף בנחת ראשו תחילה ואחר כך את גופו שלא תהא עליו כמשאוי”. כלומר שלא יַראה כאילו היה קשה לו לכרוע ושהוא רוצה כבר לקום.
הלכה זו מבאר מרן הרב קוק זצ”ל (בעין איה ברכות א” עמ’ 65)” שיש הבדלים “בדרך השלמות של ביעור הרָעות מכוחות הנפש ובין ההתרוממות למעלות נשגבות”. בסילוק הרע – ” כל מה שימהר האדם להתנער מהרע הרי זה משובח”. ב’סור מרע’ לא אומרים לאדם תלך לאט” כי מהרע” מהטומאה ומדברים רעים ומקולקלים” צריך הוא להתנער ולצאת מהר” וזה מתבאר בכריעה המהירה – שהיא התהליך” הביטוי לסילוק הרע” שאותו עושים במהירות” בבת אחת. ואחר כך בא השלב של ה’עשה טוב'” של בניין הכוחות הטובים” של העלייה במעלות הקודש. כאן צריך תמיד לשמור את כוח ההדרגה” “על כן צריך כל אדם להתנהג בעלייתו בנחת והדרגה”” וזה מתבטא בעלייתו מכריעתו” כאן הוא מזדקף בנחת שלב אחר שלב” קודם מעלה את הראש” שאולי מבטא את הבניין השכלי האמוני” ומתוך כך מגיע גם להעלות את הגוף כולו” לבוא ליישם את השגותיו הרוחניות גם במעשים” ובקיום המצוות בפועל.