אֲנִי מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן
שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ מֵת אַךְ לֹא בִּגְלַל זֶה הָפַכְתִּי לְמֶלֶךְ. אָמְנָם כְּבָר מִזְּמַן שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא מָשַׁח אוֹתִי לְמֶלֶךְ” אַךְ לֹא דַּי בְּכָךְ. צָרִיךְ שֶׁהָעָם יִתֵּן בִּי אֵמוּן. הֲרֵי הָעָם הָיָה קָשׁוּר מְאֹד לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ” וַאֲנִי נֶטַע זָר בְּעֵינֵיהֶם” וְרַבִּים אֵינָם מַכִּירִים אוֹתִי כְּלָל.
אֲנִי מֻכָּר רַק בַּשֵּׁבֶט שֶׁלִּי” שֵׁבֶט יְהוּדָה. אִם כֵּן אוּלַי אֵלֵךְ לַגּוּר בְּאַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה.
זוֹ הַחְלָטָה קָשָׁה וְאַחְרָאִית” וְלָכֵן שָׁאַלְתִּי אֶת ד’ בָּאוּרִים וְתֻמִּים” וְקִבַּלְתִּי תְּשׁוּבָה: עֲלֵה! וְשׁוּב שָׁאַלְתִּי: לְאֵיזוֹ עִיר? חֶבְרוֹן” הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.
עָבַרְתִּי לַגּוּר בְּחֶבְרוֹן עִם שְׁתֵּי נְשׁוֹתַי” אֲחִינֹעַם וַאֲבִיגַיִל” וַאֲנָשַׁי הִצְטָרְפוּ והִתְיַשְּׁבוּ בָּאֵזוֹר.
וְהִנֵּה בָּאוּ אֵלַי כָּל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וְהִמְלִיכוּ אוֹתִי עַל בֵּית יְהוּדָה.
הָיִיתִי מַעֲדִיף לִהְיוֹת יְהוּדִי פָּשׁוּט” אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְסָרֵב לִרְצוֹן ד’. אַךְ אִם שְׁאַר הַשְּׁבָטִים אֵינָם חֲפֵצִים בִּי” בָּרוּר שֶׁלֹּא אֶדָּחֵף.
אֶעֱשֶׂה כְּמֵיטָב יָכֹלְתִּי לְשָׁרֵת אֶת עַמִּי” כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי עַד כֹּה.