מזון לנפש / ואני תפילה

ריה”ל בספרו הכוזרי” מלמד שהתפילה היא פרי יומו של האדם” היא תמצית היום” שכל מה שהאדם עושה ופועל – מכוון להגיע לשעה המיוחדת הזו שממנה הוא שואב במהלך היום כוחות להמשיך פעולותיו ומהלכיו” ממנה הוא יוצא ואליה הוא שב לכיוון חייו לעיקר מגמתם – דבקות בה’.
כך מסביר ריה”ל מדוע צריך האדם להתפלל שלוש תפילות ביום – שהתפילה לנפש היא כמזון לגוף. כשם שהאכילה מחזקת את הגוף” וככל שחולף זמן בין אכילה לאכילה זקוק הוא לארוחה נוספת כדי להתחזק ולהתמלא כוחות – כך בתפילה” “שכן תפילת האדם טובה לנפשו כשם שהמזון תועלת לגופו” וכן ברכת כל תפילה שורה על האדם עד שעת התפילה שאחריה” (מאמר ג ה)” וככל שיתרחק האדם מתפילתו הקודמת” תרגיש נפשו חוסר בגלל טרדות העולם ותרעב לתפילה הבאה כדי לטהר עצמה מכל מה שעבר עליה עד כה ולהכין עצמה לקראת העתיד.
המהר”ל (בנתיב העבודה פרק ג) מבאר” שהצורך בשלוש תפילות נובע מכך שהאדם צריך לשעבד כל כולו לה’ יתברך” ושלוש תפילות אלו הן כנגד “ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך” – על “בכל לבבך” – דרשו חז”ל: בשני יצריך. ויצר הרע הוא בגופו של האדם” ואין לך דבר גופני יותר מן השינה “שלא נשאר [אלא] רק הגוף ואין הנפש פועל כלל”” וכאשר האדם ישן שינה של שחרית הוא חפץ מאוד להימשך אחר השינה הזו ועל כן ציותה התורה על האדם להתגבר על תאווה זו” לקום משנתו ולהתפלל לה’ ובכך הוא משעבד את גופו לה’ יתברך.
“בכל מאודך” דרשו חז”ל בכל ממונך – תפילת מנחה מתפלל האדם לרוב באמצע היום” בעיקר היום” אז הוא טרוד ומרוכז בפרנסתו” בעסקיו” בדאגה לממונו” וכאשר הוא עוצר לרגע” עוזב הכל ומתפלל” הוא משעבד בכך אף את ממונו לה’ יתברך ומראה שהכל” כל מעשיו” מכוון בעצם למגמה זו של דבקות בה’.
כאשר מגיע הערב” לאחר כל היגיעה והעמל של היום” נפשו של האדם מבקשת מנוחה ומרגוע” וכאשר בכל זאת הוא קם ונושא תפילה” הוא משעבד את נפשו לה’ ומראה שבזה באמת הוא מוצא את מנוחתו ושלוותו.
נמצא ששלוש התפילות שנצטווינו להתפלל בכל יום מכוונות אותנו לשעבד נפשנו” גופנו וממוננו לה’ יתברך” וכך נמצא כל האדם” תמיד” בכל עת” דבוק וקשור לה’ אלוקיו.