שירה

שבח גדול היה לעם ישראל בשירתם על הים. כך נאמר במדרש “פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה” מיום שברא הקב”ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב”ה אלא ישראל”. המדרש מפרט את אלו שהיו ראויים לומר שירה ולא אמרו” אדם הראשון” אברהם ועוד” והוא ממשיך “כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם הים מיד אמרו שירה… אמר הקב”ה” לאלה הייתי מצפה…”
מדוע השירה חשובה כל-כך? המדרש מבאר על הפסוק “נכון כסאך מאז מעולם אתה”” שאע”פ שמאז ומעולם היה הקב”ה מלך בעולם “לא נתיישב כיסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה” לכך נאמר ‘נכון כסאך מאז’.” כלומר” מאז ומעולם היה הקב”ה מלך על העולם אך לא התפרסמה מלכותו על העולם” ומשעמדו ישראל ואמרו שירה” נתפרסם דבר אלוקותו” ונתכונן כיסא ה’ בזכות שירתם של ישראל. ועומק הדבר הוא” שאם קורה לאדם נס” או כל דבר טוב” שמחה ושפע יורדים לו מן השמים” ואם הוא אינו מודה על-כך” אם אינו אומר שירה” הריהו מתייחס לכך כאל מקרה” אך כשהאדם מודה על-כך” אז מבינים כולם שמישהו עשה וחולל את הדבר” מה שגורם להכרה במציאות ה'” וממילא מתכונננת ומתייסדת יותר מלכות ה’ בעולם.
אנו אומרים כל בוקר בתפילה “שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו”. מסביר הרב קוק זצ”ל: “השירה היא ההבעה השכלית העליונה” היוצאת מתוך ההסתכלות הרחבה והעמוקה באור אל עליון ופליאות מפעליו”” וזה פלא כי לכאורה ברור ששירה היא עניין של רגש. את הצד של הרגש הנפשי משייך הרב אל הזמר “ההולך ומתעמק במעמקי החיים הרוחניים בתור תוצאה רבת כח” (עולת ראי”ה ח”א עמ’ ר’)” ביטוי לשירה שבאה מתוך התבוננות עמוקה במעשי ה’. כך נאמר על דוד המלך שאמר חמש פעמים שירה על דברים מיוחדים “דר במעי אמו ואמר שירה” יצא לאוויר העולם ואמר שירה” וכו’ (ברכות י”). אומר הרב קוק (עין איה פ”א” קכח)” כי מי שמסתכל באופן שטחי על המציאות לא יכול להכיר את רוממות ה’ והדר גאונו “אבל החכם האמתי” יכיר החוט של חסד ההולך בכל המעשים כולם מתחילתם עד מטרתם ויכיר נפלאות ה’ יתברך ויודה לשמו ומטוב לב ישיר על ה’ ועל טובו”” ולכן דוד המלך שחָברו בו “עומק הדעה עם נועם השירה האלוקית” אמר שירה על הדברים שרק בחוכמה והשקפה רבה יוכר הודם ופלאם.” נמצאנו למדים ששירה היא לא רק ביטוי רגשי שהאדם קם ורוקד להנאתו ולשמחתו” אלא שירה עמוקה באה מתוך התבוננות והבנה במעשי ה’. מי שיודע זאת ומאמין שהכל מאת ה'” הוא ידע לומר שירה רוממה שיש בה לכונן את כסא ה’ בעולם.
ואם לימדנו מרן הרב קוק “שמדינת ישראל היא יסוד כסא ה’ בעולם” (אורות ישראל פ”ז)” אזי אין הכיסא הזה מתכונן אלא על-ידי שאנו יודעים לומר שירה על כל נסיו עמנו בכוננות מדינתנו” עם כל הכאב שיש לנו מהדברים הקשים שמופיעים בה בחבלי משיח. ולא לחינם אנו נוהגים לומר את מזמור קז בתהילים בתפילות ההודיה ליום העצמאות וליום ירושלים” שהמזמור חותם בפסוק”” מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה’ “” מתוך שמתבוננים בעומק” בחוכמה” זוכים לראות את חסדי ה’ ולומר עליהם שירה.