הִנֵּה בַּחֲלוֹמִי / סיפורי אברי

יא בְּנִיסָן 2488
אֲנִי מְנַמְנֵם בַּמִּטָּה אַחֲרֵי הַבְּרִית שֶׁלִּי. לִרְגָעִים נִרְדָּם וְאַחַר שׁוֹכֵב עֵר.
וְהִנֵּה בַּחֲלוֹמִי אֲנִי רוֹאֶה שׁוֹבַךְ יוֹנִים. הַיּוֹנָה הָאֵם פּוֹתַחַת אֶת דֶּלֶת הַשּׁוֹבָךְ” וְהַיּוֹנִים יוֹצְאוֹת וְעָפוֹת אֶל הַשָּׂדֶה הַיָּרֹק שֶׁהֵן כָּל כָּךְ אוֹהֲבוֹת” עָפוֹת וּמְנַתְּרוֹת. לְאַחַר זְמַן מַה הֵן חוֹזְרוֹת לַשּׁוֹבָךְ וְאִמָּא יוֹנָה סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵיהֶן.
אֲנִי מִתְעוֹרֵר וְחוֹשֵׁב: אֵיזֶה חֲלוֹם מוּזָר! מַדּוּעַ חָלַמְתִּי חֲלוֹם כָּזֶה? הֲרֵי אֵין לָנוּ יוֹנִים!?
אֲנִי נִרְדָּם וְחוֹלֵם שֵׁנִית: אִמָּא מְחַבֶּקֶת אוֹתִי בְּחֹם” אֲבָל אֲנִי בּוֹרֵחַ מִזְּרוֹעוֹתֶיהָ וְרָץ אֶל הַמֶּרְחָב הַפָּתוּחַ. וְשׁוּב אֲנִי רָץ אֶל זְרוֹעוֹתֶיהָ.
אֲנִי מִתְעוֹרֵר. גַּם זֶה חֲלוֹם מוּזָר! לָמָּה חָלַמְתִּי כָּךְ?
וְשׁוּב נִרְדָּם. וְהִנֵּה אִמָּא מְרִימָה אֶת יָדָהּ הָעֲדִינָה” פּוֹתַחַת אוֹתָהּ וְסוֹגֶרֶת” פּוֹתַחַת וְסוֹגֶרֶת.
אֲנִי מִתְעוֹרֵר וְלֹא מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם עוֹד. אֲנִי סַקְרָן וְנָבוֹךְ.
– “אִמָּא!”
– “כֵּן” אַבְרִי” מַה קָּרָה?”
-“חָלַמְתִּי.”
– “לִבְרִיאוּת! תַּמְשִׁיךְ לִישֹׁן וְלַחְלֹם!”
– “חָלַמְתִּי שְׁלוֹשָׁה חֲלוֹמוֹת.”
– “אַתָּה יָכוֹל לַחְלֹם גַּם מֵאָה חֲלוֹמוֹת נְעִימִים…”
– “אֲבָל אִמָּא” אֲנִי לֹא מֵבִין אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי.”
– “טוֹב” אַבְרִי” אֲנִי בָּאָה לָשֶׁבֶת לְיָדְךָ.”
סִפַּרְתִּי לְאִמִּי אֶת שְׁלֹשֶׁת הַחֲלוֹמוֹת.
– “אַתְּ מְבִינָה” אִמָּא?”
– “וַדַּאי.”
– “מָה? אַתְּ כְּמוֹ יוֹסֵף שֶׁיָּדַע לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת?”
– “לֹא” אֲבָל אֵלּוּ חֲלוֹמוֹת פְּשׁוּטִים. שְׁלָשְׁתָּם בְּעֶצֶם אוֹתוֹ חֲלוֹם.”
– “מַה הֵם אוֹמְרִים” הַחֲלוֹמוֹת?”
– “הֵם אוֹמְרִים מַה שֶּׁאַתָּה מַרְגִּישׁ” מֵאָז שֶׁהָיִיתָ יֶלֶד קָטָן.”
– “מְעַנְיֵן.”
– “נָכוֹן אַתָּה מִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת בַּבַּיִת?”
– “נָכוֹן!”
– “וְנָכוֹן שֶׁאַתָּה גַּם מִשְׁתּוֹקֵק לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנִּי?”
– “כֵּן…” הֵשַׁבְתִּי” קְצָת נָבוֹךְ.
– “וְאַחַר כָּךְ לַחְזֹר אֵלַי?”
– “נָכוֹן… אֵיךְ יָדַעְתְּ?”
אִמָּא חִיְּכָה.
– “אַתְּ יוֹדַעַת” אִמָּא” מְאֹד נָעִים לִי מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. זֶה עוֹזֵר לִי לְהָבִין אֶת עַצְמִי. לְהָבִין אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי עִם סְבִיבָתִי.”
– “וְטוֹב לְךָ כָּכָה?”
כֵּן. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁגָּדַלְתִּי קְצָת. כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵר הַכֹּל בִּפְנִים זֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ לִי עֲצִירוּת רִגְשִׁית.”
– “אָז מַה אַתָּה מַעֲדִיף” אַבְרִי” לִהְיוֹת אִתָּנוּ אוֹ לִהְיוֹת לְעַצְמְךָ?”
– “שְׁנֵיהֶם. אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה מִכָּל דָּבָר…”
– “זוֹ שְׁאֵלָה טוֹבָה… אַתָּה עוֹד תִּמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ.”
אַבְרִי