קביעות ועראיות

פרשת “כי תצא” היא התפרטות של תורה ומצוות” רשימה גדולה של מצוות. וההתפרטות המרובה” הגדולה והמשוכללת הזאת – היא התפרטות של הכלל. מתוך המקור הכללי מן השמים” מתוך מקור השראת השכינה על כלל ישראל” נמשכים כל פרטיה ודקדוקיה של התורה. הפרשה היא גם התפרטות הכלל הגדול של “משנה תורה”. ב”משנה תורה” אנו עומדים על סף הכניסה לארץ” על סף הופעת שלמות העם. כש”יביאך ד’ אלהיך אל הארץ” יש צורך ב”משנה תורה”” בחזרה של תורה. “משנה תורה” – מלשון “ושננתם”.
במצוות המרובות שבחומש דברים” יש שני סוגים: יש מצוות חדשות לגמרי שלא נזכרו כלל בחומשים הקודמים. למשל” יבום וחליצה זו מצוה חדשה לגמרי” אין לה זכר מקודם. היא נתחדשה כעת. ויש מצוות שהן חזרות. בחזרה יש שינויים” וזה משום דבר שנתחדש בהם. כך” מצות מחיית עמלק אינה חדשה. יסודה” שורשה” נזכר בספר שמות ועכשיו היא מתחדשת” מתפרטת ומשתכללת. מה מלמדתנו פה ההתחדשות הסגנונית? ב”שמות” זו גזירה אלוקית: “מחֹה אמחה” . זה העסק של רבונו של עולם. עליו לקיים דברו” הבטחתו. ופה: “תמחה את זכר עמלק”. עכשיו אתה הולך להיכנס לארץ. אני נותן לך את הארץ” תהיה לך ממשלה” ריבונות” שלטון” מדינה – “תמחה!” כאן המצוה מגיעה לריאליזציה ממשית. “מחֹה אמחה” יתקיים על ידך” בארץ” על ידי מלכותך. התכנית האלוקית תתקיים על ידי המעשים שלך באופן ממלכתי וצבורי. ברור ופשוט מאוד.
קן ציפור היא מצוה חדשה לגמרי” “כי יִקָּרא קן צפור לפניך”” אתה הולך בדרך ומזדמן לך. “יקרא” – הוא ענין של מקריות. אבל צבור” זה לא מקריות” “עם זו יצרתי לי” ! “אשר בחר בנו מכל העמים” זה קבוע! מתוך הצבוריות הכללית מתפרטים כל הפרטים” עד כדי “כי יקרא”: מקריות. תורה היא קביעות: “עשה תורתך קבע” . “בתורת ד’ חפצו” ובתורתו יהגה יומם ולילה” . חיי אדם כוללים גם קביעות וגם עראיות. שילוח הקן היא מצוה מיוחדת השייכת למקריות” זהו יסוד עיקרי בכל גדר המצוה הזאת: “כי יקרא – פרט למזומן” . אנו נפגשים בשני מיני צורות חיים” ושני מיני הדרכה אלוקית: המוכן – המזומן הכללי” והלא מזומן. וכאן עסקינן בדבר לא מזומן” בדבר מקרי” בהמשך ההדרכה האלוקית למקריות” ואין לערב תחומים. “כי יביאך ד’ אלהיך אל הארץ”” ד’ מסדר את ענין הממלכתיות שלך ומתוך כך מופיעה התפרטות מעשית בכל תוקף ושכלול” עד לדבר ד’ שעוסק בצד המקריות שבעניני החיים .