כמו בכל המצבים בהסטוריה של עם ישראל” אנחנו עוברים מצער החורבן בט’ באב” לתקוות הבניין בט”ו באב. ט”ו באב ויום הכיפורים” נועדו להיות ימי שמחה לרווקים ולרווקות” כדי להשתדך ולהקים בתים בישראל.
הכיסופים של הרווקים והרווקות לבניין ביתם האישי” כחלק מהבניין הלאומי” הם גדולים כל כך” עד שאולי דווקא הצער והחוסר באהבת איש ואשה” נותן מוטיבציה להתחתן. אך במציאות” כאשר הנישואין הפכו לעול כבד ומייגע” רצוף משברים” ולאצבע קלה על הדק הגירושין” הנה למרות הכיסופים” הפחד משתק מלהתחתן. גם לאחר שבני זוג החליטו להתארס” יש מהם שמתחרטים די מהר ורוצים לבטל או לדחות את “גזירת” הנישואין. הבלבול גדול מאוד וקיים פחד מההחלטה הגורלית.
במסכת תענית ל”א כתוב: “… לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים” שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן (בגדים) שאולים” כדי לא לבייש את מי שאין לה” ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים” ומה היו אומרות: ‘בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך? אל תיתן עיניך בנוי” תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה’ היא תתהלל”. בנות ישראל” לוקחות אחריות על עתיד העם ולכן יוצאות לקראת המפגש עם החתנים” ואף מדגישות מהו הקנה מידה לבחירה הנכונה – זו המשפחה. הבית שכל אחד גדל בו” נוטע באדם את מושגי היסוד לאופי החיים שיחיה בבגרותו וישפיע על עתידו.
אמנם “חטיפת” הבנות נועדה להציל את שבט בנימין” אבל אני רוצה להשתמש בביטוי חטיפה” לצורך ההחלטה להתחתן” מבלי לחשב חשבונות רבים שבהם מנסים לנחש את עתיד הנישואין. מרוב חששות” בחורים ובחורות” רוצים להיות בטוחים שהם אוהבים ושיצליחו בנישואין” עוד לפני שמתחתנים. מצב זה בלתי אפשרי” כי האהבה וההצלחה נוצרות בחיי הנישואין עצמם” בנתינה” בהתחשבות ובתשומת הלב זל”ז. אני מדגישה לבני הזוג שההצלחה אינה מגיעה מאליה” אלא היא תוצאת עבודת ההתאמה ביניהם. ישנה פנטזיה שיש רק דמות אחת ויחידה שמתאימה” או כפי שנוהגים לומר” “הנפש התאומה”. אני מדגישה להם שגם אם בת קול יצאה והכריזה שבת פלוני לפלוני” אם לא יעבדו על ההתאמה היא לא תיווצר מאליה.
בדורות קודמים” רבים נישאו” ללא היכרות מוקדמת” אבל ידעו את מחויבותם לתפקידם. המחויבות וידיעת התפקיד האישי” יצרו יציבות בהתפתחות זוגית ומשפחתית. כיום” בני זוג מחפשים יותר עומק ויותר רגש” עוד לפני הנישואין ונראה שזה מה שמתאים לדור הגאולה. לכן כתבתי בתמצית מאמר לפרשת פנחס תש”פ על “עבודה על הקשר לפני הנישואין”.
אני פונה אליכם הרווקים:”האמינו בעצמכם ובטוב שבכם. צאו למצוא את הבנות מתוך ידיעת מטרת חייכם. “תחטפו” אותן ותחליטו מתוך בחירה שזו היא ואין אחרת טובה ממנה” בשביל כל אחד מכם. תפנקו” תהיו חיוביים למרות הקשיים והניגודים. חפשו את המשותף” קבלו בהבנה צרכים שלא נראים לכם” מתוך קבלת האדם. אלה הם תהליכים בדרך אל היעד המשותף. תהיו בתודעה של טוב והטוב כבר מונח לפתחיכם. בהצלחה”.
אמנם כפי שכתבתי זהו יום טוב לרווקים ולרווקות” אלא שפשט המנהג” לקשר את היום הזה גם לביטויי אהבה בין איש לאשתו. בכל הזדמנות שאפשר למצוא סיבה לחיזוק הקשר באהבה” זה נפלא.
לצערנו” היום קיים בלבול בין עיקר וטפל. נראה כי אין דבר הרחוק יותר מהמהות הפנימית והאופי של יום ט”ו באב מאשר המנהג שחלחל בשנים האחרונות בחברה הישראלית” לפיו מנוצל יום זה לטובת אווירה של טקסים חיצוניים שבהם מראים כביכול אהבה מוחצנת שחסרה עומק ותוכן.
זה יפה לתת פרחים ביום הזה” לשכור צימר וכד'” אך זו תוספת יפה לקשר הפנימי והעמוק בין בני הזוג. אני פוגשת נשים שנפגעות מכך שהבעל לא זכר לציין את היום הזה בטקס כלשהו. אני פוגשת גברים שחוששים מתגובת האשה” אם זה לא היה מספיק רומנטי מבחינתה ולא ענה על הצרכים הרגשיים שלה. ואני שואלת” למה רק הגבר צריך לזכור ולהתייחס לאשה ולהיות במבחן? למה זה לא הדדי…?
אני פונה אליכם הנשואים:”נצלו את היום הזה” כמו ימים רבים נוספים” להעמקת הקשר הפנימי והגישו מתנה/יחס הדדי שמבטא את מצבכם הזוגי החיובי ואת שאיפותיכם לעתיד נפלא. בהצלחה.”
