פרשת משפטים העוסקת בדיני נזיקין” עוסקת לכאורה בחיוב הדיני ובתשלום הממוני שאותו נדרש “לשלם” המזיק לחברו” “תשלום” שמטרתו לאפשר חיים בין אישיים נורמטיביים” על מנת שהחברה תוכל לתפקד בצורה תקינה.
ואם כן” יש להבין את דברי הגמרא (ברכות לא) התולה את הישועה הכללית בשמירת הדין והמשפט בענייני נזיקין באומרה: “ישועות – זה סדר נזיקין”” שהרי לכאורה לא מובן הקשר בין דיני נזיקין העוסקים בעניינים שבין אדם לחברו בממד האישי והפרטי” לישועה השייכת לענייני הציבור ולתיקון העולמי הכללי.
מבאר הרב קוק (עין איה שבת ב” קנו) שערך המשפט והדין בישראל איננו רק על מנת לפתור מריבות וסכסוכים בין בני אדם” אלא הוא מבטא את האידיאל האלוקי הגדול שרק עם ישראל יכול להביא להופעתו בעולם – הגשמת הרעיונות” הערכים והאידיאלים הרוחניים והמוסריים האלוקיים בחיים החומריים הממשיים והמעשיים. אידיאלים עליונים החייבים להתממש בפועל בחיים החומריים לפרטי פרטיהם” התממשות אשר בה תלויה הישועה והגאולה הכללית” כי כל עוד יהיו הרעיונות המוסריים והערכים מרחפים מעל למציאות ואינם פועלים בה בפועל” יישארו החיים החומריים בשפלותם” ויצריו הבהמיים הנמוכים של האדם” על כלל תאוותם” גסותם ורשעתם” ישלטו על מהלך החיים הפרטי והכללי… וכדבריו (שם) – “ההדרכה המעשית שבמשפטי תורת אמת… היא משפעת את כוח הישועה הכללית היותר גדולה על כל פרט ופרט שבחיים. שכפי הגברת שליטת כוח המשפט האלוקי כן יקטן כוח הרשע” האון והתרמית… והם אינם נבדלים רק ברצון ונטיית רגש לבד” כי אם על ידי כוח המשפט הם בפועל עומדים בחיים” מנהיגים אותו ושולטים עליו”…
מכאן מובן” שפרשת “משפטים” באה ללמדנו לא רק את הצורך בסדרי משפט בבתי הדין” אלא היא מהווה בעיקר ביטוי עמוק ויסודי מאוד לצורך ב”דין” -בגבולות” בכל סדרי החיים” מניהול חיים מעשי כשמירת מצוות מדוקדקת ומדויקת של מצוות עשה ולא תעשה על פי פסיקתה של ההלכה בישראל” ועד ההבחנות וההבדלות ההכרחיות בכל הנושאים ובכל תחומי החיים. גבולות” הבחנות והבדלות שבהם נלחמת “התרבות המודרנית” הדוגלת בשוויון שקרי הנובע מ”אהבה” דמיונית ושטחית ההורסת את העולם ומעכבת את גאולתו” כדברי הרב קוק (ישראל ותחייתו ג): “המינות הפקירה את המשפט” תקעה עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה הנוטלת את יסוד העולם והורסתו”.
על כן” מסיים הרב קוק את דבריו (שם): “עיני כל מוכרחות להיות נשואות לאור עולם” אור ד'” אשר יגלה על ידי משיח אלוקי יעקב – ‘והוא ישפוט תבל בצדק” ידין לאומים במישרים'”.