בתחילת מסעו לארץ ישראל אומר הקב”ה לאברהם אבינו: “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך” (יב א). רש”י מפרש “אשר אראך” – לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור כיוצא בו (בפרשת העקדה) “את בנך” את יחידך” אשר אהבת” את יצחק “. כיוצא בו “על אחד ההרים אשר אומר אליך” (כב ב) – שם מפרש רש”י – הקב”ה מתהא הצדיקים (משהה לצדיקים) ואחר כך מגלה להם וכל זה כדי להרבות שכרן.
כי לפי גודל הצער גודל השכר – לפום צערא אגרא. ואכן יש הבדל בין אדם המתנה את עלייתו לארץ ישראל באומרו: רק אם אדע מה הם התנאים הצפויים לי” כמו עבודה” דירה מרווחת וכו’ רק אז אעלה לארץ” ובין אדם שעולה לארץ בלא תנאים מוקדמים אלא רק מתוך אהבתו ואמונתו” כאברהם אבינו בהליכתו לארץ ובהליכתו לעקוד את בנו. וכל זאת מתוך אהבתו הבלתי מסויגת לשי”ת לעשות רצונו.
נכון לעכשיו” מעשה אבות סימן לבנים. גם בדורנו עוד בטרם קמה המדינה” היו חלוצים שעלו לארץ בלי תנאים מוקדמים” הלכו אל הבלתי נודע” אל הסכנות” אל הסבל” אל הרעב” אל הקדחת” וכל זאת מרוב אהבתם לארץ חיינו. והם הם החלוצים שהכשירו את הקרקע להקמת מדינת ישראל ושכרם גדול מאוד כי לפום צערא אגרא.
גם היום אנו זוכים לדור של חלוצים אידיאליסטים המתנחלים ומתיישבים בארץ אבותינו ביהודה ושומרון בלא תנאים מוקדמים. אדרבא” עושים זאת מתוך מסירות נפש וסכנה יום יומית” על אף שמתנכלים להם ומצרים צעדיהם מבית. ולא נשכח את מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון אשר גירשו אותם בכוח מבתיהם שהקימו מרוב אהבתם למען עם ישראל ומדינת ישראל. וכשם שאברהם אבינו זכה מתוך הנסיונות שעבר להתנשא ולהתעלות ולהשפיע מאז ועד היום ולעולם” בזכות מסירות הנפש שלו” כך גם כל אותם חלוצים בעבר ובהווה” זכויותיהם ומסירות נפשם וצערם עומדים ויעמדו להם ולכלל ישראל” ונזכה לראות עין בעין במימוש שבועתו של השי”ת לאברהם אבינו ככתוב “… כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו” (בר’ כב טז). כלשון התרגום “וירשו בניך את ערי שונאיכם”. ומתוך כך “והתברכו בזרעך כל גויי הארץ” (שם).
מהמצפה לישועה השלמה







