פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט”א לפרשת השבוע
“ה’ צדיק יבחן”
שיחה לפרשת חיי-שרה
ניסיון
לסוגיית העקדה שקראנו בשבת שעברה יש השלכות בפרשת חיי שרה ועד ימינו אנו. “ויהי אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם” ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני “. בתורה” בשונה באופן מהותי מספר אנושי” יש בכוונת המכוון רצף של אירועים” ולכל אירוע יש קשר לאירוע הקודם. לכן המילים “ויהי אחר הדברים האלה” הן מילות מפתח” אף שהתוכן – כלומר” הפירוט של הדברים – לא נכתב בתורה. זה נותן פתח להרבה משמעויות” ומהרקע הזה” צומח המושג “ניסה”” “והאלוקים ניסה את אברהם”.
המדרש מבאר משלוש זוויות שונות את המושג ‘ניסיון’. והוא מבסס את הדברים על ביטוי דומה לניסיון – ‘מבחן’. בפסוק בתהלים שהובא בראש המדרש: “ה’ צדיק יבחן” ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו “” הפירוש של ‘מבחן’ שונה אולי ממבחן במציאות שלנו” שכוונתו היא לרוב לבדוק מה האדם יודע” מה הוא למד” מה הוא מסוגל לעשות. ל’מבחן’ כפי מדרש” בלשון המקרא” יש תפקיד אחר לגמרי.
ה’ צדיק יבחן
דעה ראשונה” דעת רבי יונתן (פרקי דרבי אליעזר” לב):
ה’ צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו [תהילים יא]” אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים” שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת” ומה הוא בודק? קנקנים יפים שאפי’ הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר” כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים.
אחת מהדרכים של ההנהגה האלוקית היא להעמיד קושי על אותו קנקן” על אותה דמות לגלות את טיבה. לברר ולהודיע טיבו של צדיק.
אפשר להיעזר בשפת המסחר” כדי להבין את המושג הזה של מבחן. איך תדע איזה קנקן טוב ואיזה קנקן לא טוב? בשיטת השיווק המקובלת” הפסולה” החיצונית” אפשר להגיד שאם אתה עשית משהו” אז ברור שזה טוב. בשיטת השיווק השנייה” האמיתית – אין דבר כזה” כי יכול להיות שעשית” ועשית לא טוב. מה הפתרון? תכה. תכה על הקנקן – אם יחזיק מעמד תוכל למכור אותו. אז” אומר המדרש” מקיש היוצר – על קנקנים יפים.
מבחן” לפיכך” הוא לא ציור חיצוני – שמסתכם בשאלה ‘האם יעמוד בניסיון?'” כי המנסה האלקי יודע את התשובה” אלא הוא בא כדי לברר את טיבו. מבחן קשור לבירור. ולפיכך בפסוק בתהילים “ה’ צדיק יבחן”” כוונתו כי ה’ יברר ויודיע טיבו של צדיק” לעומת הרשע שאין מה לברר אצלו” אין מה להודיע טיבו לאחרים.
ייסורים ממרקים
בהמשך המדרש מובאת הדעה השנייה” היא דעתו של רבי יוסי:
אמר ר’ יוסי” הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה” כל שהוא כותשה היא משתבחת” וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה” אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת” כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים” שנאמר ה’ צדיק יבחן.
המרכיב השני במשל הפשתן” שכל מבחן” כל נסיון עוסק גם כן בבירור. אבל לא בבירור ביחס לאחרים אלא בבירור בתוך האדם עצמו. יש כוחות” יש שכבות בנפש” שלא היו יוצאות אל הפועל אלמלא הייסורים. נכון שכשהייסורים באים הם קשים” הם מטלטלים” אבל הם לא אמורים לשבור” הם אמורים להצמיח. “את אשר יאהב ה’ יוכיח”. הקב”ה מברר” בוחן את הצדיק” ומגדל את כוחותיו. מובן שאם אדם אינו פתוח לזה” כשאדם לא מקבל את שיטת ההנהגה האלוקית הזאת” יהיה לו קשה עוד יותר. אלא שאיננו יכולים לחסוך ייסורים.
על כן” אומר הרב קוק בעולת ראי”ה” כשאדם מבקש בבוקר (על פי הגמרא במסכת ברכות) “אל תביאני לידי ניסיון”” אם בקשתו תהיה לחסוך התמודדות” בזה הוא טועה. אלא בקשתו של האדם היא – אם אתה הקב”ה מביא לי ניסיון” אל תטרוף את השעה” תן לי את הכוח להתמודד” תן לי את הכוח לצמוח” תעזור לי לרצות לגדול כתוצאה מהייסורים” ואל תביא אותי לידי ניסיון שאכשל בו. הרי אין הקב”ה מביא בניסיון אלא מי שיכול לעמוד בניסיון אבל” הוא השאיר רווח לבחירתנו החופשית. ולכן יכול להיות שמצידה של ההנהגה האלוקית יבוא סוג של קושי” שאפשר לעמוד בו” שהוא מצמיח כוחות” אבל האדם או הסביבה או הדור יסרבו” ימאנו להיות שותפים בתהליך הצמיחה הזה” ואז יהפכו עצמם לכאלו שלא יכלו לעמוד בניסיון. ואז באה נפילה” הקושי מתגבר על האדם במקום שהאדם יתגבר על הקושי. זה משל הפשתן.
כוחות ומשימות
ובהמשך” הסוג השלישי של ניסיון:
רבי אליעזר אמר לבעל הבית שהיו לו ב’ פרות” אחת כחה יפה” ואחת כחה רע” על מי הוא נותן העול לא על אותה שכחה יפה” כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיק” שנאמר ה’ צדיק יבחן” [ד”א ה’ צדיק יבחן” זה נח שנאמר צא מן התיבה.]
בתפיסה של האדם העולם יכול להתנהל בצורה שבה הנתון הראשוני הוא ‘אני חי'” זו נקודת המוצא” זה הנתון. ולנתון הזה יש משאלות מסוימות” שאיפות וכד’. כשבאים קשיים” ייסורים” הקושי כאן הוא כפול – זה סותר את הנחת היסוד של קיומו של האדם והתפתחותו. אומר רבי אלעזר [ש]צריך להרגיל את עצמנו לכך ש’הנתון’ הזה הוא לא הופעת החיים שלנו. הופעת החיים שלנו היא סעיף הנובע מנתון הרבה יותר עמוק” הרבה יותר ראשוני – ואלה המשימות. כיוון שיש משימה יש חיים” ולא כיוון שיש חיים יש משימה. כמו שאיננו בקיאים בסוד הנשמות כך איננו בקיאים בסוד המשימות” וגם לא בשאלה איך הן מתפתחות. אך כמו שאומר לנו ר’ אלעזר: דעו לכם” לפעמים יש סוג של משימה שצריך לברר אותה דווקא דרך ייסורים. ואם כך” אז לא נקודת הקושי היא זאת שתגבר עלינו” אלא חיפוש המשימה. וממילא” ההבנה” כפי שאומר אותה רבי אלעזר – שהפרה שכוחה יפה היא זאת שעליה שם הקב”ה את המשימה.
נכון שקיימת תחושה מסוימת שאפשר לבטא אותה במושג “לא הם ולא שכרם”” כלומר – אנחנו יכולים לבקש מהקב”ה: תן לנו את המשימות בדרך נעימה. אבל” אל ירך לבבנו אם לפי ראות עינינו לא נענתה התפילה” לא התקבלה בקשתנו אלא ניקח את הרצון לצמוח מתוך המשימה. מתוך האמונה הגדולה שמשימה מוטלת על הכתפיים” והיא נעשית בצורה שבה הקב”ה בחר לתת את האפשרות של קיום המשימה. זה חלק מהמבחן” לברר את כוחו של הצדיק לקבל משימה.
חיי שרה
במדרש מתואר שלאחר שהשטן ניסה את אברהם אבינו בכל מיני דרכים” להחליש את מידת הכנות והמוכנות שלו” הוא הולך ‘לטפל’ בשרה אמנו. הוא רוצה להפריע למוכנות להקרבה.
“מה עשה” הלך ואמר לשרה” אי שרה” לא שמעת מה שנעשה בעולם” אמרה לו לאו” אמר לה לקח אישך הזקן לנער יצחק והקריבו לעולה” והנער בוכה ומייליל שלא יכול להנצל” מיד התחילה בוכה ומייללת” בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות” שלש יללות כנגד שלש יבבות” ופרחה נשמתה ומתה…” (פרקי דרבי אליעזר לב)
התמונה שמתקבלת היא תמונה קשה. פרחה נשמתה של שרה מרוב צער. אמא שלנו הגדולה מצטערת על העקדה. בלשון אחרת” השטן הצליח חלילה להוציא אותה משיווי משקלה… אבל אם לא מתרגשים מעבר למידה” וקוראים את המדרש הזה על מילותיו” מה כתוב בו? השטן רוצה להגיד לשרה שהיא נכשלה בתפקידה. לא רק שאין לך בן” אלא שהוא לא רצה את העקידה.
לכן” אפשר לומר שבכייה של שרה לא היה על כך שבנה איננו” אולי היא בכתה על כך שהוא בכה. וממילא” אולי גם פרחה נשמתה בגלל הצער על כך שהוא בכה. זה כבר צער אחר. ויותר מזה” אולי מתוך שהיא מבטאת את צערה על הצער של יצחק” פורחת נשמתה בגלל ההבנה שהשטן לא צדק. בגלל האמונה שיצחק אבינו עמד בניסיון. ואם כך” פריחת נשמתה היא ביטוי לסיום שליחותה בעולם.
אין לה שום פקפוק בהקרבה הזאת. ואז אנו מקבלים כוח מפריחת הנשמה הזאת. אמא שלנו שהטביעה את חותמה בכך שמה שיעניין אותנו בחיים יהיו משימותינו” בין אם לפי משל הפרה” הפשתני או הקנקני. זאת אמא שלנו.
