משה רבנו מצווה את עם ישראל להתנדב לתרומת המשכן” עם ישראל נענה לקריאתו “ויביאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו… הביאו את תרומת ה’…”. נדיבותם הייתה גדולה כל כך” עד אשר באו החכמים עושי המלאכה ואמרו למשה שהעם הביאו תרומה גדולה מדי. משה מעביר הודעה במחנה “איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש” העם נשמע לציוויו כנאמר” “ויכלא העם מהביא”. מובא במפרשים שהיה כאן ניסיון לעם” הם באו ברוח נדיבות גדולה והביאו מכספם בחפץ לב לתרומת ובניין המשכן” והנה אומרים להם להפסיק להביא. אדם במצב כזה יכול לומר” אני רוצה להביא עוד” הרי זה לשם שמים” זו מצווה. אלא שהיכולת הזו להפסיק להביא” לעצור את אותה רוח נדיבות ולהבין שעכשיו מה שנדרש ממני זה לעצור” זהו רצון ה’ עכשיו” ושאיפתי לעשות את רצון ה’ ולא את מה שאני רוצה או חושק בו לפי הבנתי” זוהי עבודת ה’ באמת.
כך מלמד הכוזרי (א”ע”ט) שהדרך להשראת שכינה וקבלת הרשמים האלוקיים “אינם בתחום ידיעת האדם ואי אפשר לו לאדם לשער כמותם ואיכותם… לכל זה יש צורך בידיעה אלוקית” המגיעה שלמה ומבארת תכלית הבירור מאת האלוק עצמו”. אבל מי שירצה להתקרב אל ה'” “בחכמת אנוש בלבד על דרך הקש וסברה”” דרך זו מסוכנת” כי הוא עלול להקריב קורבנות” או להקטיר קטורת מדעתו בלי שידע את הזמן” המקום והכמות הראויים. הכוזרי מביא לכך משל לאדם טיפש שחודר לאוצר תרופות של רופא מפורסם וכיוון שהרופא לא מגיע הוא מתחיל לחלק תרופות לעומדים שם” והוא בטוח שהוא עוזר להם כי התרופות של הרופא הזה ידועות כמועילות. אך באמת הוא ימית חלק מהחולים” כי הם לא קיבלו את התרופה המתאימה להם” כך שהמועיל בכל מצוותיו ודרכיו של ה’ הוא העניין האלוקי והדרכותיו המדויקות. כך מסביר הנצי”ב בפירושו על התורה “העמק דבר”” את הפסוק בפרשת שמיני” (פ”ט”ו’) שלאחר שבני ישראל עשו כל מה שנדרש מהם בהכנתו והקמתו של המשכן” אומר להם משה “זה הדבר אשר צווה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה’ “. ולכאורה הם עשו הכל ומה נדרש עוד מהם? מביא הנצי”ב מדרש פלאי” “אמר להם משה לישראל אותו יצר הרע העבירו מלבכם” ותהיו כלכם ביראה ובעבודה אחת לשרת לפני המקום…” והרי ישראל חזרו בתשובה והקימו את המשכן ואיזה יצר הם צריכים עוד לבטל? מבאר הנצי”ב שבימי משה היו כתות בישראל “שהיו להוטים אחר אהבת ה’ אבל לא על-ידי גבולים שהגבילה התורה…” ועתה שהגיע הזמן של השראת השכינה במשכן” חשש משה שהדבר הזה יתפרץ שלא כסדר הנכון ולכן אמר להם אותו יצר הרע העבירו מלבכם” “שנם תשוקה זו אע”ג שהיא להשיג אהבת ה’ בקדושה” מכל מקום אם היא לא בדרך שעלה על רצונו יתברך” אינו אלא יצה”ר להטעות… דעת גדולי ישראל בזו התשוקה” (העמק דבר ויקרא”ט”ו). מצווים אנו לשאוף ולהתעלות בדרך אהבת ה’ ובדבקות בו” אך הדרך הישרה והאמתית היא רק על-פי הדרכים שהורה לנו ה’ אלוקינו בתורתו ועל-פי חז”ל. כך נזכה לדבקות אמת ועליה בדרך הקודש עד עולם.