הסיפור על רבי נתן צוציתא. ליום כיפור

נחלקו חז”ל (שבת נו” ב) מי היה גדול בעלי התשובה בדורם. לדעת רב יוסף” הגדול שבהם הוא עוקבן בר נחמיה ריש גלותא” שהוא נתן דצוציתא. רב יוסף מספר שם” שנמנם מעט וראה בחלומו שהמלאך פשט ידו וקיבל תשובתו” ועל שם ניצוצות האש שהיו שם נקרא כך. פירוש אחר לשמו – על שאחזו המלאך בציצית ראשו .
ומסופר (סנהדרין לא” ב) ששלחו חכמים שאלה שהתקשו בה למר עוקבא. הם פתחו במילים – “לדזיו ליה כבר בתיה”” כלומר – השאלה מופנית למי שמקרין עור פניו כמשה” שגידלתו בתיה בת פרעה . פירוש אחר” למי שהוא בן בית כמשה” ש”בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא” ” שהיו פניו של מר עוקבא מאירות כיוון שהיה חכם” ככתוב “חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו” . כותב שם רש”י: “ומצאתי בספר הגדה” שהיה מר עוקבא בעל תשובה” שנתן עיניו באשה אחת” והעלה לבו טינא” ונפל בחולי ואשת איש היתה. לימים נצרכה ללוות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו” וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא. וכשהיה יוצא לשוק” היה נר דולק בראשו מן השמים” ועל שם כך נקרא ר’ נתן צוציתא (שבת נו ב)… על שם האור שהיה זורח עליו”.
ניסיונו של מר עוקבא” שנקרא גם עוקבן בר נחמיה” וזכה לעוד שם – רבי נתן צוציתא” הוא ניסיון קשה מאוד. תחילתו בכך שנתן עיניו באשה” שהרי “העין רואה” והלב חומד” והגוף עושה את העבירות” . ומרוב התאהבותו בה נפל בחולי” כאדם מכור” שכל חייו נעשים חיוורים ומחוסרי משמעות” עד שישיג את מבוקשו. ומתוך דוחק כלכלי” נתרצית לו” והם בחדרי חדרים ואין איש רואם” ועוד חוליו מספק לו שכנוע פנימי בנוסף על יצרו… אך כבש את זה את יצרו” ונתרפא! עצת היצר היא” שאם ימלא האדם תאוותו” ירגיש טוב יותר ויתרפא. מובן שאין זה כך” ההפך הוא הנכון. אם ייפול ברשת יצרו” ירגיש האדם ריקנות ורע יותר עם עצמו” כמובא במעשה אמנון ותמר. ודווקא אם יתגבר על יצרו תבוא מזה שמחה לאדם כי בכך הוא חושף את נשמתו” “איזהו גיבור הכובש את יצרו”. דווקא אז” סיפוק פנימי ותחושת התקרבות אל ה’ ממלאים את לבו. ניסיונות באים לאדם דווקא במקום שהכי קשה לו. התיקון שלמענו ירדה נשמתו לעולם תלוי בעמידתו בניסיונות אלו.
זיו הפנים של האדם הינו הוד בקיעת אור נשמתו” והוא מבטא את מעלתו הרוחנית ואת טהרתו . מזיוו של רבי נתן צוציתא” ניכרת היתה מעלת תשובתו לעין כל. שמא יאמר אדם” והלא מעשיו הראשונים סוף סוף מותירים רושם? אין הדבר כן” “וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם.” … “הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנאוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה. וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד קָרוֹב וְיָדִיד.”
הסיפור על רבי נתן צוציתא” אע”פ שקרה בעבר” הוא גם הסיפור של כל מי שמתגבר וחוזר בתשובה על כל נפילה פרטית” מכל סוג שתהיה. יצר הרע מתגרה בכל אדם באופן שונה” ובמינונים שונים. מהרח”ו מבאר כי לנפש הבהמית ארבעה יסודות” ומהם צומחים ניסיונות שונים לאדם. מיסוד העפר באות העצבות והעצלות. מיסוד האש – הגאווה והכעס. מיסוד המים – אהבת התענוגים כלומר התאוות. מיסוד הרוח – לשון הרע” רכילות” התפארות ליצנות וכד’. יש אדם שאין בו עצלות” אך מתמודד הוא עם כעס ותאווה למשל. יש אדם שאין לו כמעט התעוררות לדבר לשה”ר” אך מתמודד הוא עם העצבות” וכן על זה הדרך.
בספר הזוהר מובא משל יקר מאוד” על מלך שהיה לו בן יחיד והיה אוהב אותו ביותר ופקד עליו באהבתו שלא יתקרב לאישה מופקרת” שכל מי שמקרב עצמו אליה לא ראוי להיכנס אל ארמון המלך. חוץ לארמון המלך היתה אישה זונה שהיתה יפת מראה” וביקש המלך שתלך לפתות את בנו” על מנת לבחון את אהבתו אליו. הלכה אותה אישה וניסתה לפתות את בן המלך בכמה פיתויים. אם בן המלך יציית לאביו” יגער בה” לא ישמע לה וידחה אותה ממנו” או אז ישמח המלך בבנו” ויכניס אותו מעבר לפרגוד היכלו” ויתן לו מתנות יקרות וכבוד גדול. ומי גרם לכל אותה מעלה שיזכה לה הבן? הווה אומר אותה אישה! ואותה אישה יש לה שבח מכל צד” שעשתה רצון המלך” ושגרמה לכל אותו הטוב שהבן יקבל.
המלך הוא רבש”ע” והבן הוא כל אחד מאתנו” ואותה אישה שבאה לפתות” הוא משל על היצר הרע” שבא לכל אדם בדרך יצירתית ושונה. נמצא שהסיפור על רבי נתן צוציתא הוא באמת הסיפור של כל אחד. יהי רצון שמכוח יום הכיפורים” ידלק אור הנשמה כנר מעל ראש כל הבא להיטהר באמת מלפני ה’.