נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ

“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו” .
המנהיג האידיאלי של עם ישראל איננו נבחר באופן דמוקרטי” וגם איננו לוקח את השלטון בכוח. הוא אינו צריך להיות עסקן פוליטי הנעזר במשרד יחסי ציבור” או בעל הכשרה אקדמאית לגיבוש מדיניותו. הוא נבחר ע”י ה’. תורת ה’ היא סדר הנהגתו וממנה הוא שואב רעיונותיו ועצותיו לכל צרכי השעה. יראתו” חכמתו” מידותיו” אופיו והכשרתו הם העולים לרצון מלפני ה’ ית’ והוא המעלהו לגדולה. “כֵּיוָן שֶׁיָּרְשׁוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד אֲבִיהֶן” אָמַר משֶׁה הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁאֶתְבַּע בָּהּ צָרְכִּי” אִם הַבָּנוֹת יוֹרְשׁוֹת בְּדִין הוּא שֶׁיִּרְשׁוּ בָּנַי אֶת כְּבוֹדִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ” ” בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה” יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד” וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ” הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים” וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת. הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ” כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ: “קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן”” לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ” .
אין זו הפעם היחידה בתנ”ך שה’ מעלה לגדולה מנהיג באופן לא צפוי. יוסף עלה ברגע אחד מבית האסורים” להיות משנה למלך מצרים. את משה לקח ה’ מרעיית צאן יתרו כגולה ממקום עמו במדיין. שאול הלך לבקש אתונות ומצא מלוכה” ואת דוד לא הציג ישי בפני שמואל” כי לא סבר שיתכן שבו יבחר ה’. אולם” “כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם” כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה’ יִרְאֶה לַלֵּבָב” .
יהושע הוא “אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ”” “שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד “” כפי שכבר הוכיח זאת כשלא הלך בעצת מרגלים. דעתו עזה ואינה נמשכת אחר הנאת עצמו” או אחר אינטרסים של אחרים. על גבי אלה” “וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו”” “שתהא לו סיעתא דשמיא לכווין האמת ודעת ישרה “. הנהגתו היא בחכמת א-לוהים אותה ספג ממשה” “פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה” . הוא נאמן להנהיג את צאן ה'” המשך מפעלו של משה הרועה הנאמן.
“וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם”. יהושע מקבל שררה שיש בה למעשה עבדות לישראל . הוא מוותר על חייו הפרטיים לטובת תפקיד כלל ישראלי שיש בו שליחות עליונה והקרבה אישית מודעת. הנהגתו מתחלקת להנהגה מדינית על פי התורה” ולשמירה על קיום התורה” שלא תהיה עדת ה’ כצאן שאין להם רועה.
“וְצִוִּיתָה אֹתוֹ” – על ישראל. דע שטרחנין הם” סרבנים הם” על מנת שתקבל עליך” . אין בדברי רש”י אלה לשון הרע. המחלוקות יתעוררו בדרך” באופן טבעי. צריך להתוות דרך בתוך ריבוי הדעות” וזהו קושי שמנהיג צריך להיות מודע אליו ולקבלו כחלק משליחותו. התלבשות מידת המלכות האלוהית בדמותו של המנהיג” מהווה אחריות כפולה” כלפי שמים וכלפי העם. הנהגתו היא בדרך ה’ אך צריכה להיות מקובלת ורצויה על העם. להצלחה במורכבות משולבת שכזו דרוש עזר אלוהי” “וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה’ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'” .
היחס האידאלי אל מנהיג מורם מעם הוא יראת הרוממות. לכן נאמר למשה” “וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו”” זה קירון עור פנים. מדרגתו הרוחנית של יהושע בוקעת את מסך הגוף וזיו נשמתו ניכר לעין כל. אין נכספת יותר מן הדבקות הא-לוהית” ונפשות ישראל מתבטלות בטבעיות מלפני מי שזכה לה. קירון פנים זה הוא “לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”” שיהיו נוהגים ביהושע כבוד ויראה כשם שנוהגים במשה . “וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה'”” כגון בשעת חלוקת הארץ להתאים ע”פ רזי עליון את הנשמות לנחלותיהן” או בעת היציאה למלחמה.
יהושע הוא שילוב נדיר של מנהיג מדיני” מצביא צבאי” נביא ומנהיג רוחני. אין ראוי ממנו להנחיל את ארץ הקודש לעם ה’. משה ממנה אותו תחתיו בעודו חי” למנוע מחלוקות מיותרות על ההנהגה אחר מותו. בענוותנותו ברכו משה” “בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטוה. שהקב”ה אמר לו וסמכת את ידך” והוא עשה בשתי ידיו” ועשאו ככלי מלא וגדוש” ומלאו חכמתו בעין יפה” . “וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ בְּיַד מֹשֶׁה.”