פרשת בא היא הפרשה שבה עם ישראל ‘בא’ פנימה אל פרעה” אל לב התרבות המצרית ומכה אותה. המכה בה”א הידיעה שמוציאה את עם ישראל ממצרים היא מכת הבכורות. הבכורה במצרים הייתה מוסד נערץ”אובססיבי ברמה מסוימת. על הפסוק ‘אין בית אשר אין בו מת’ דורשים חכמים כי גם בבתים מצריים שלא היה בהם בכור חי – ההורים העמידו פסל של הבכור וסגדו לו (וגם הפסלים הללו הושמדו במכת בכורות). על פי המדרש המצרים עבדו לטלה כי הוא היה המזל הראשון” הבכור למזלות.
מהי הבכורה? בכורה זו הופעה ראשונית של החיים. יש משהו מאד קוסם בראשוניות” בחוויות הילדות” בהתרפקות על ‘הפעם הראשונה’. הראשוניות מביאה חוויה חזקה מאד שקשה להשתחרר ממנה. המהר”ל מפארג כותב ‘החומר הוא הראשון והצורה היא השניה’ – החוויה הראשונית היא הצד החומרי שאסור להתקבע בו” האדם אמור להתקדם אל הקומה הבוגרת של הרוח” אל ‘הצורה'” הרעיון המופשט. בפרשת ‘פטר רחם’ שמופיעה בסוף פרשת בא עם ישראל ‘פודה’ את הבכורים (ואת הפרשייה הזו מכניסים בתפילין ומתקשרים איתם אל הקדושה). עם ישראל מלמד שבשביל לצאת מהמיצרים צריך לבנות קומה מעבר לבכוריות” לשחוט את הטלה” את הכבשיות התמימה שהולכת ללא מודעות ובגרות. אסור להתקבע בעבר” בקסם הראשוני” במבט הצבעוני והשטחי. חייבים להתקדם הלאה.
לדבר תורה שבועי מצולם ומשוכתב מהרב לונדין – ניתן לשלוח הודעת וואטסאפ (!) למספר 0545753771
