ְּלֵב אֶחָד / יפה

יֵשׁ מָקוֹם שָׁם יַד אָדָם לֹא תּוּכַל לָגַעַת
כִּי רוּחַ הַדְּבָרִים שֶׁנַּעֲשׂוּ
כְּבָר חָרְתָה רִשּׁוּמָהּ לִבְלִי שׁוּב
וּמְנִיעָה קָדִימָה אֶת גַּלְגַלֵּי עַם הַנֶּצַח

יֵשׁ מֶרְחָב מוּגָן מִפְּנֵי מַחֲלוֹקוֹת וּמְדָנִים
שֶׁשּׁוּם מַעֲשֶׂה לֹא יוּכַל עוֹד לִגְרֹעַ
מֵרוּחַ הַתֹּם” שֶׁל שְׁלֵמוּת לְבָבוֹת חֲלוּקִים
הַחוֹבֶקֶת בְּחֹם אֶת עַם הַנֶּצַח

יֵשׁ לָנוּ עַם שֶׁאוֹסֵף אֶת שְׁבָרָיו
וּמְבַקֵּשׁ לִפְתֹּחַ פֶּתַח לְרוּחוֹ הַגּוֹאָה
וְעוֹלָה אֶל מֶרְחֲבֵי הַנֶּצַח
וּמִשָּׁם אֶל מֶרְחֲבֵי אַרְצוֹ”
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ.

יֵשׁ לָנוּ אַהֲבָה וְהִיא תְּנַצֵּחַ!