לא פעם מוטחת בנו השאלה” פעמים בתמימות ופעמים תוך ביקורת גלויה – מה ‘נדבקתם’ למצות יישוב ארץ ישראל? וכי אין מצוות אחרות בתורה שעליהן יש צורך להיאבק ולהילחם? מה עם השבת? מה עם הישיבות? למה אתם כל הזמן לומדים ועוסקים בפועל דווקא בעניינה של ההתיישבות בארץ ישראל? מה עם בניין המידות והנפש” קצת תורת ‘היחיד'” אינכם רואים שאנשים נמשכים לדברי תורה הנוגעים בהם” במצוקותיהם” בקשייהם היום יומיים” ואם כן מה יש לכם דווקא עם מצות יישוב ארץ ישראל” בניינה והפרחת שממותיה הרוחניות והמעשיות?
“שמש וקרניים”
אמת הדבר שהתורה תורת חיים היא. נוגעת ומקיפה את כל רבדי וצדדי חיינו הלאומיים” המשפחתיים” הפרטיים” הרוחניים והמעשיים” וקשורה להוויה ולעולמות כולם” ועל כן אנו משתדלים לעסוק בה מכל צדדיה” ולהשפיע טובה וברכה עלינו ועל כל ישראל” לכל אחד כפי אישיותו ומצבו” דרך התחומים הנוגעים ללבבו. אך עלינו לזכור בעניין זה יסוד גדול. השאלה המרכזית היא מהי נקודת המוצא” נקודת התצפית” נקודת המרכז-המוקד שממנה יוצאים אנו לדרכנו” שהרי עולמנו מלא פרטים” כוחות חיים” וצדדים רוחניים רבים” ועל כן חובה עלינו לגלות את כל ה’קרניים’ הללו מתוך ה’שמש’ שהיא התמצית” הגרעין לכל הקרניים האלו” ממש כפי שרואים אנו בעולם הרפואה העוסק במחקר ובטיפול בעיקר במרכזי החיים” המוח והלב שבהם תלויים החיים” ומשם הוא ממשיך לחקור ולטפל בשאר האיברים.
כך הוא גם ברוחניות” בלימוד תורה” בעבודת ה’ ובקיום המצוות” עלינו לצאת מתוך נקודת המוצא הרוחנית הפנימית” מתוך העיקר שממנו השפעה והקרנה נכונה לשאר צדדי הרוח האמורים לגלות מזויות שונות את נקודת המוצא הזו. ולענייננו” מקורה של מצות יישוב ארץ מופיע בפרשתנו (במדבר לג נ-נג) “והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה” וכדברי הרמב”ן (במקום” ועיין עוד כידוע בהוספות לספר המצוות עשה ד’) “על דעתי זו מצוה עשה היא יצוה אותם שישבו בארץ וירשו אותה” כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'” ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתו להתיישב שם – יעברו על מצות ה’. ומה שהפליגו רבותינו במצות הישיבה בארץ ישראל שאסור לצאת ממנה” וידונו כמורדת האישה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל וכן האיש” בכאן נצטווינו במצוה הזו” כי הכתוב הזה הוא מצות עשה” ויחזור המצוה הזו במקומות רבים: בואו ורשו את הארץ וכו’…”.
וכן מובא בפוסקים וכדברי הפתחי תשובה ‘המאסף לכל המחנות’ (אבן העזר עה סק”ו) “כל הזמנים שוים למצוה זו וכן מבואר בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים”… אך יש להבין מדוע יש להתמקד דווקא במצוה זו?
ההסבר המרכזי הידוע הוא שמצות יישוב הארץ” כדברי חז”ל” שקולה כנגד כל המצוות” ולא כשאר המצוות השקולות לכל המצוות” אלא שקולה במובן שאין התורה יכולה להופיע בעולם ואין מציאות אמיתית לעם ישראל בעולם אלא בארץ ישראל” ולעומת זאת כשישראל שומרים התורה בחו”ל – זהו רק ציונים וזיכרון בלבד עד כדי כך שאומר המהר”ל (גור אריה ה פ’ עקב) “לא היה ראוי שישמרו (ישראל) המצוות בחו”ל “והדברים ארוכים ומפורסמים (עיין ספרי עקב מג” רש”י דברים י”ב י”ח וכן רמב”ן שם ר’ בחיי שם” כוזרי ב כ” רמ”ק אור נערב ה ד” העמק דבר שמות כ יב ועוד ועוד). “אם כן מצות יישוב א”י היא ה’שמש’ התשתית” הבסיס לקיומה של כל התורה כולה ולהופעת עם ישראל בעולם ולתיקונו השלם. אך בנוסף לפירוש יסודי ומרכזי זה שיש לבררו” להרחיבו ולהעמיקו” בע”ה בהזדמנות אחרת” ברצוני להזכיר שתי סיבות” מקורות נוספים פחות ידועים משום מה – מדוע עלינו להתמקד דווקא בארץ ישראל ובעיקר בדור שלנו?
מת מצוה ומצוה מתה
א. ספר חסידים (קה רסא) “כל מצוה שאין לה דורש ואין מי שיבקש אותה” תדרשנה לפי שהיא כמת מצוה ומצוה שאין לה רודפים” רדוף אחריה לעשותה” שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרועה אנוכי שנתעלמתי מכל וכל ” אהוב לך את המצוה הדומה ל’מת מצוה’ שאין לה עוסקין…”.
אם כן ב”ה ישנן מצוות רבות שאותן מקיים עם ישראל” מצוות רבות שיש מי שלומד את ערכן” מהותן” קיומן המעשי” וממילא גם נכון להשפיע מכוחו על כל ישראל לקיים המצוות האלו” ובעת הצורך להיאבק עליהן. ב”ה יש מי שנאבק על שמירת השבת בישראל” על תקציב הישיבות” על כבוד המתים וקברי אבות וכו’ (כמובן גם אנו משתדלים להיאבק על כך) אך לצערנו מצות יישוב ארץ ישראל הפכה כבר שנים לא מעטות ל’מצוה מתה’ ממש כמו מת מצוה שאין מי שיתעסק עמו” ועל כן” כל מי שאחריות במוחו” בלבו ועל כתפיו” יש לו הזכות והחובה לעסוק במצוה זו” ללמד את ערכה” מהותה” חשיבותה” מרכזיותה” ולעשות בפועל מעשים רבים על מנת לקיימה. אם הציבור הישראלי אינו יודע מה ערכה האמיתי של תל אביב” ולא רק כ’עיר ללא הפסקה” מה כי נלין כי אינו יודע ערכו של יהודה ושומרון? עלינו ללמד זאת” להנחיל זאת בלבבות” ולקיים זאת בפועל בהתיישבות” ובעשייה ככל מה שתורם למימוש מצוה עליונה ומרכזית זו במציאות.
הנקודה העיקרית
הרב חרל”פ (מעיני הישועה עמ’ קצו) “בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב” ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא. שיודעים הם (אויבינו) שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא” ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה. ובעקבתא דמשיחא (תקופתנו) הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל” ומבלעדי ההתאחזות בה (בלימוד ומעשה) אין שום השפעה של קדושה בעולם” ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה” וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת”.
הסבר: הקב”ה משפיע בעולמנו ולעולמנו שפע אלקי ממנו יונקים אנו את חיינו ברוחניות ובגשמיות” ומכוחו נוכל לתקן את עולמנו בגאולתנו השלמה. אך בכל דור ודור ישנו עניין אחד” נושא אחד” נקודה אחת ממנה מגיע אלינו כל השפע. מעין משפך שממנו נשפך הכל אל הכל. ובדורנו הנקודה שממנה נובעים כל צדדי הרוח והחומר – לימוד תורה” קיום מצוות” תיקון מידות” פרנסה” משפחה” חינוך וכו’ היא ארץ ישראל. על כן אם חפצים אנו לקבל את השפע האלוקי שבו תלוי הכל” מוכרחים אנו להיאחז ולהתמקד בנקודה הזו – היא ארץ ישראל” בלימוד ובמעשה” וממנה לינוק את הכוח והשפע על כל מפעלינו בחינוך בחברה” בכלכלה בביטחון וכו’.
אויבינו יודעים זאת בתת מודע שלהם ועל כן כל מאבקם בנו הוא האם להשאיר נקודה זו ‘פתוחה’ להופעת השפע” או ‘לסתום’ אותה במאבקים תרבותיים” פוליטיים” צבאיים” כלכליים וכו’ כנגדנו. על כן נתחזק באמונתנו ובאחיזתנו בארצנו ברעיון ובמעשה” ומכוח זה נוכל באמת לתקן את הכל” גם רוחנית וגם בהשתדלות מעשית – את החינוך” את עולם התורה” את השבת” את הפערים בחברה ואפילו את הכלכלה והתקשורת” ובעז”ה נעשה ונצליח.
