תולדות החינוך בישראל – שלבים בלימוד תורה (ג)

בפינה הקודמת למדנו על שלבי הלימוד (על פי ה”חזון איש”): א. יודע לדבר – אביו מלמדו קריאת שמע. ב. בן שלוש – מלמדו אותיות התורה. ג. בן חמש – למקרא. ד. בן שש/ שבע (לפי מצב גופו) מכניסו לבית ספר” ומלמדו רוב היום” “ספי ליה כתורא”. ה. בן עשר – למשנה. ו. בן 12 – יורד עמו לחייו. ז. בן 15 – לתלמוד. רבים מגדולי ישראל הבינו שכל שלב צריך להיות מנוצל בצורה מלאה לשם הקפת הנושא בשלמותו” ולא רק לשם רכישת מיומנויות. הוי אומר: מגיל חמש עד גיל עשר לומד הילד את כל התנ”ך על בוריו. חמש השנים הבאות מוקדשות ללימוד כל ששה סדרי משנה. ולאחריהן” חמש שנים נוספות ללימוד כל הגמרא. וכן נפסק בשולחן ערוך (יו”ד רמה ו): “היה מנהג בעיר שלוקח מלמד תינוקות בשכר” חייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה”. ודייקו מכאן הב”ח והש”ך שצריך ללמדו את כל התנ”ך.
אבל” במהלך הדורות” לא נשמר סדר זה. לא הקפידו על שלבי הלימוד והחלו ללמד את הילדים גמרא בגיל צעיר מאוד” עוד בטרם למדו את כל התנ”ך ואת כל המשניות. ראש וראשון למתרעמים על שינוי הסדר היה המהר”ל. פעם אחר פעם” הוא קבל בספריו על הרס סדרי החינוך מתוך העדפת לימוד הפלפול. “בדורות האלו” כל מה שאפשר להיות הפך הסדר – הכל הוא אצלנו. שכאשר הנער בן שמונה או תשע” הוא מתחיל ללמוד גמרא…”. המהר”ל (תפארת-ישראל פרק נו) סבור שבגיל תשע אין הילד מסוגל להבין את “שכל” הגמרא. “ואם כן מה ערך יש לנער אל הגמרא” והרי עיקר התורה אשר יש לה קיום אצל האדם הוא גירסא דינקותא” וכל זה הוא לבטלה כאשר יקנה הקטן בשנים דבר שאינו מתייחס אל שכלו”. גם הב”ח” השל”ה הקדוש” בנו ואחיו” וכן הכלי יקר (תלמיד המהר”ל)” השמיעו ביקורת חריפה על שינוי סדרי הלימוד. רבי יעקב עמדין מספר שאביו ה”חכם צבי” התאמץ לתקן את המצב בעיר שבה הוא כיהן כרב. הר”י עמדין משבח את מנהג הספרדים שמקפידים על סדר הלימוד של חז”ל.
אבל מנגד יש שלימדו זכות על השינוי בסדרי הלימוד. לדוגמה” הש”ך טוען שניתן לבסס את הנוהג להתחיל ללמוד גמרא עוד טרם למדו את כל התנ”ך” על שיטת רבנו תם. חז”ל (קידושין ל) קבעו ש”לעולם ישלש אדם את שנותיו: שליש במקרא” שליש במשנה ושליש בגמרא”” וביארו חז”ל שאין הכוונה שיקדיש שליש משנות חייו ללימוד רצוף של המקרא” ורק אחר כך יפנה למשנה” מפני שאין אדם יודע את שנותיו (= כמה יחיה). אלא” כוונת חז”ל היא שבכל יום יחלק האדם את זמנו בין המקרא” המשנה והגמרא. הדרכה זו לא נשמרה אלא רוב הלומדים התמקדו בלימוד גמרא. רבנו תם יישב את המנהג: מאחר שהגמרא כוללת גם מקרא וגם משנה” על כן כל הלומד גמרא מקיים את הדרכת חז”ל ללמוד מידי יום שליש מקרא ושליש משנה. על פי זה יישב הש”ך גם את המנהג להתחיל ללמוד גמרא טרם סיימו את התנ”ך: לימוד הגמרא כולל מקרא ומשנה” לכן אין מניעה לעבור בשלב מוקדם ובגיל צעיר ללימוד גמרא מפני שמשלבים בו גם לימוד מקרא ומשנה.
השל”ה דחה את תשובת הש”ך. רבנו תם לא התייחס לשלב הראשון בלימוד התורה” שבו הנער רוכש את ידיעותיו הבסיסיות בתורה. בשלב זה גם רבנו תם מודה שנדרשת ידיעה מקפת ושיטתית בכל התנ”ך והמשנה” ואין לימוד הגמרא מהווה לה תחליף. לכן” רק לאחר שהילד רכש ידיעה מקפת בכל התנ”ך הוא רשאי לעבור ללימוד משנה” ורק לאחר שהשלים שישה סדרי משנה הוא מתחיל ללמוד גמרא. רבנו תם התייחס ללימודי ההמשך – לאחר שהנער כבר “מילא כרסו” במקרא” משנה וגמרא” ועתה הוא מבקש לתכנן את לימודי ההמשך. חז”ל קבעו שצריך לחלק את שעות היום בין לימוד המקרא” המשנה והגמרא. על כך אמר רבנו תם” שלימוד התלמוד הבבלי כולל בתוכו את הכל. אבל בשלב הראשון” אין התלמוד הבבלי מחליף את לימוד המקרא או המשנה.
כאמור לעיל” במהלך הדורות נעשו ניסיונות שונים לחזור לסדרי הלימוד שקבעו חז”ל. גדולי ישראל קראו קריאות גדולות” אבל קולם לא נשמע והמלמדים המשיכו ללמד גמרא כבר החל מגיל צעיר. המהר”ל האשים בכך את המלמדים שמעדיפים ללמד גמרא מסיבות אישיות” ואת ההורים שרוצים לזרז את התהליך החינוכי.
אולם מובא בשם ה”חזון איש”” שחז”ל קבעו את הסדר הנ”ל לשנים כתקנן” שכן על תקופות של רדיפות שאין אפשרות לבנות תכנית ארוכת טווח” עד גיל מבוגר” ולממש אותה” לא דיברה המשנה. הוי אומר: נכון להקדיש חמש שנים לכל שלב רק כאשר ניתן להגיע בבִטחה לגמר השלב האחרון (השלב האחרון מתחיל בגיל 15 ומסתיים בגיל 20!). אבל” בימים הטרופים של הגלות” נאלצו לקצר את התהליך. לכן הקדישו פחות שנים לכל אחד מהשלבים” ועברו משלב לשלב לפני סיומו.
הגר”י קמינצקי מציע הסבר שונה. עיקר מטרת הלימוד היא העשייה” כפי שנאמר: “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה”. דורות ראשונים ידעו להוציא הוראות מעשיות מהתורה שבכתב. לכן” הקדישו זמן רב ללימודה מפני שהיא היתה היסוד לכל המצוות. אבל” חכמה זו נשתכחה מהדורות האחרונים” ועיקר ההוראה המעשית נלמדת מהמשנה והגמרא. על כן” זנחו את לימוד המקרא. הכלל הוא שלימוד התורה צריך להוביל לעשייה. “ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם”. ובהתאם לכך” משתנים סדרי הלימוד במהלך הדורות.